לפני 7 שנים. 22 במאי 2016 בשעה 14:53
הוא קורא לי אלי למרות שהוא יודע מה השם האמיתי שלי
ולמען האמת הוא זה שנתן לי אותו כשלילה אחד עם ירח מלא ראה את האלילה שבי מתפרצת בלי תכנון ובלי לשים לב שהוא שם צופה מהצד.
הוא מלווה אותי, הוא אוהב אותי, מעריץ אפשר להגיד כל ס״מ בי. כל ס״מ שסוע, כואב, מוטרף ומשוגע שבי.
את השריטות, השגעונות, המצבי רוח, החלקים הבלתי צפויים...
אפשר להגיד שהבלתי צפוי הוא הכי צפוי ולזה הוא כבר התרגל.
הוא יודע שהכל יכול להתהפך בשניה, כשהמאניה חוגגת תבוא אחריה גם הדיפרסיה אבל זה לא נורא. הוא כבר התרגל..
הוא חזק מנטלית נפשית ופיזית מסוגל להכיל הכל ובמיוחד את הקוצים, ואני קשה מאין כמוני. אנחנו כבר אחרי שלב ההוכחות, כי כבר זרקתי אותו אלפי פעמים.
הוא החבר הכי טוב שלי היום ועל זה אני מחייכת ומודה, אני יודעת ששנינו הופכים לחזקים יותר מועצמים יותר כל רגע וכל שניה.
תודה ילד :-)
