האמת? רציתי למחוק את הפוסט הקודם.
למה? כי אני שונאת אנרגיה קשה. אני בתור אדם מעדיפה אנרגיה טובה ולא כועסת או זועמת.
בעיניים שלי העולם ורוד, אנשים יפים והכל טוב.
העולם שלי טוב.
אבל מידי פעם משהו מושך אותי למטה מתוך הצמרגפן המתוק הזה שאני נמצאת בו ודורש ממני להציב גבולות כאן ועכשיו.
אז הנה הגבולות שלי.
דיברתי פה בכלוב עם לא מעט אנשים מאז שהגעתי לכאן. באופן חד משמעי וגורף נתקלתי ברוב מוחלט של אנשים נהדרים, שמכבדים את הגבולות שלי, שמבינים שאני כאן מטעמי נוחות ואנונימיות.
אף אחד מהם לא דחק אותי עד היום לשום פינה ואני כמו שאתם יודעים או שלא, שונאת פינות. לא שמים אותי בשום כלוב ובשום פינה אף פעם.
כולם עד היום כיבדו את הרצון שלי לא לתת את הטלפון שלי ולדבר רק באמצעים וירטואלים.
ואז, מגיע אחד, קוץ!!! ברגל שמפריע לכל הגוף.
הוא כותב לי בהודעה כאן שהוא מעוניין להכיר בלי קשר לכלום אני עונה שאם זה לא קשור לכלוב ולא לסקס אין בעיה לדבר בצורה וירטואלית. הוא מבקש את הטלפון ואני עונה שאני לא נותנת את הטלפון שלי.
הוא אומר שהוא מכבד ונותן לי את הטלפון שלו ואומר שאם משהו ישתנה שאתקשר.
אני אומרת תודה ומאחלת בהצלחה ועושה את הטעות הכי מטומטמת שיכולה להיות (וזה אני מבינה תוך כדי עצבים) אני שומרת את הטלפון שלו על הטלפון שלי כדי להבין מי הוא בוואטסאפ.
כמובן שתמונה אין ואני עוזבת את זה ככה.
כמה דק אחרי אני מקבלת ממנו הודעה לאפליקציה מסויימת בטלפון שלי.
אין לדעתי שום דרך אחרת שבה הוא היה יכול לאתר אותי חוץ מהשמירה של הטלפון שלו אצלי.
אז...
א. הבנתי כמה אני חשופה למרות שלא נתתי את הטלפון שלי לאיש.
ב. בחייאת רבאק, בחורה אומרת שהיא לא מעוניינת, מצאת את הטלפון שלה, נניח, מה הקטע לכתוב הודעה???
זה כמו למצוא מפתח לבית של מישהו ולהיכנס לו לבית!!! זה שיש לך מפתח לא נותן לך רשות!!!!
אתיקה של מכשפה אומרת שגם אם אני יכולה להיכנס למרחב אנרגטי של בן אדם ולקרוא אותו אין לי רשות לעשות זאת ללא רשותו המפורשת של האדם! ואם עשיתי זאת מגיעה לי הקארמה שתבוא אלי לפי חוק השילוש - מה שאני מוציאה חוזר אלי פי שלוש כפול שלוש.
מאחלת לך את ביקורה של הקארמה כנאמר - מלאכתה של מכשפה נעשית בידי אחרים..
ועכשיו כשיצא הקול השפוי שלי, אני יכולה למחוק את הפוסט הכועס הקודם ואינשאללה הקארמה תגיד את דברה.
