כן כן החלטתי לצאת מהארון ולספר לכם על השולט שלי.
זה קרה בעקבות פוסט אחד שדיבר על אנשים שנפטרו.
אז השולט שלי נפטר כשהייתי בת חמש בערך. לא הכרתי אותו ולא הכרתי את המשפחה שלו.
למען האמת הוא היה חי מאות ק"מ ממני.
ואז הוא מת
והגיע אלי.
אני זוכרת את הפעם הראשונה. זה היה בגיל 14 והתאהבתי בו עד מעל הפוני.
כמו שולט אמיתי הוא לא השתלט בבת אחת אלא בא בטוב לאט לאט התגנב לי ללב.
ציירתי לי את דמותו, חשבתי עליו ולא ידעתי תכלס שום כלום מלבד איך שקוראים לו ואיך מת.
אני לא אלאה אתכם בפרטים, אבל הסיפור הזה מלא בסבך חוטים שמתחברים כמו רשת ענקית של "צירופי מקרים" שהוא טווה בשבילי.
השנים עברו, הנשמה הזו הצילה אותי בכמה וכמה סיטואציות מטורפות שעמדתי בהן
ואז ביום זיכרון אחד קשה במיוחד החלטתי ללכת למישהי אחרת שתגיד לי מה קורה לי איתו. הייתי בטוחה שהיא תגיד שאני פסיכית אבל במקום זה היא ישבה וסיפרה לי את הסיפור שלנו מהצד שלו ואז הבנתי את כל מה שלא הבנתי עד אז. הוא איתי כל הזמן.
(חייבת לציין שבגלל שאני מתחום הרוח אני בן אדם מאד ביקורתי ובררן לגבי אנשי המקצוע שאני מרשה להם לחטט בחיים שלי. התחום הזה פרוץ ומלא שרלטנים ואני הראשונה שתעיד על כך אבל המתקשרת הספציפית הזו היתה מדהימה!!!)
בכל אופן, אחרי התקשור הלכתי אל ההורים שלו, (כן כן עד כדי כך) וקיבלתי חיבוקים ודמעות של שמחה על ש"החזרתי" אותו הביתה.
אני בקשר עם המשפחה החיה שלו עד עצם היום הזה וכמובן שאני בקשר איתו.
אחרי התקשור הזה למדתי לנסוע באוטוסטרדה שבראש שלי ולעזור לאנשים לסגור גם מעגלים.
עכשיו בטח תגידו - יופי סבבה אבל מה לשליטה ולזה?
אז אני אגיד פשוט - הוא זה שמכתיב את הקצב, הוא זה שהכתיב איך כרטיס הביקור שלי יראה (ראשי התיבות של השם שלו) הוא זה שמכתיב מתי הוא בא ומתי הוא הולך וזה לפי ההרגשה שלו לגבי מתי אני צריכה אותו ומתי אני יכולה להסתדר בעצמי,
(מה שלפעמים גורם לי לשבת מול האויר לדבר איתו ולנסות לשכנע אותו שבדיוק עכשיו זה לא זמן טוב להיעלם 😄 )
הנשמה הזאת היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים האלה
למרות שכמו שכבר אמרתי פעם - אם הוא מבריז לי בגלגול הבא אני עולה להרוג אותו במו ידי :)
מילה של מכשפה!
