מדברים עלי.
טוב תכלס, האמת? זה לא באמת הפריע לי פעם שדיברו או מדברים עלי.
מתוקף תפקידי כמכשפה אני רגילה לאתגר אנשים ואני רגילה שמדברים עלי ואני הכי רגילה לזה שאני לא רגילה.
אז מדברים...
מדברים בגלל שאני לא מקובלת, קשה לעיכול, מתעסקת במה שאסור ומטשטשת בין גבולות החומר והרוח.
כשאני שומעת שמדברים עלי אני מחייכת. או אולי בעצם מגחכת. זה די משעשע. תודו..
רק מידי פעם, יש יוצאים מהכלל.
אנשים שכשהם מתחילים לדבר עלי, המבט שלי מקבל בזיק זדוני, הראש המכושף שלי מקבל סיבוב ואני כבר רואה את עצמי מעוללת להם כל מיני דברים...
אתמול היתה אחת כזאת.
היא אמרה מה שאמרה אני שמעתי מה ששמעתי
והמחשבה הראשונה שעלתה לי היתה שאם היא היתה יודעת מה אני באמת עושה היא בטח היתה מקבלת התקף לב במקום..
מיד אחר כך התחילו לרוץ לי תמונות בראש - איך אני מכניסה אותה לחדר, קושרת אותה לכיסא, קושרת לה את הראש כדי שהיא לא תוכל לא להסתכל, שמה לה גאג בפה ועושה לה הצגת תכלית מפורטת ביותר מול העיניים עם המיוחד שבמקרה או לא היא מכירה ממששש מקרוב...
בראש שלי היא באמת בשוק אבל מי יודע... היא עוד עלולה להנות מזה :)
