לפני 7 שנים. 25 בינואר 2017 בשעה 6:50
ואז הוא בא והעיף לי את הכובע. בשניה.
עכשיו, אתם יודעים, בכל זאת כובע מכשפה.. שמרתי על פאסון
הייתי מאופקת, סגורה על עצמי, לא זייפתי לשניה
בפנים הייתי שלולית אבל זו לא הנקודה.
אחרי יום פתאום נזכרתי בכל מה שנשאר מאחור
מה ששמחתי שנשאר שם.
הבנתי שכן. התגעגעתי. אבל בדיוק באותו אופן גם לא.
יש דברים שנשארים מאחור.
לפעמים אנחנו מצטערים להשאיר מאחור את האדם
אבל אל תשכחו שכשהאדם מגיע הוא מביא איתו גם שק שלם על הגב
נורא קל ליפול לשם עוד פעם
סנטימנטים וזה
ומצד שני, אם עשיתם עבודה טובה, אם אתם שלמים עם עצמכם, אם עברתם דרך
אל תתנו לזה לסנטימנטים לבלבל אתכם.
מילה של מכשפה!
