אחרי שנים שחייתי בדרך מסויימת, לפי תכתיבים מסויימים, מתוך צורך לרצות, וצורך באהבה וצורך להרגיש טוב עם הסביבה והתנהגתי בדרך "מקובלת", החלטתי שדי.
הגיע הזמן לחיות את עצמי. לחיות אחרת.
פירקתי בית, עמדתי מול ההורים שלי, עמדתי מול חברים ואפילו מול עצמי, אמרתי - זו אני. זה הכל. זה מה יש.
רוצים קחו, לא רוצים שלום.
זה לא היה פשוט, זה היה תהליך של שנים. תהליך שבו רוב הזמן חייתי במקביל - מי שהייתי ליד אנשים אחרים ולידה מי שהייתי באמת עם כל הרצונות והצרכים שלי חייתי את מה שצריך לא את מה שרציתי - חיים שלמים בתוך הארון.
כמובן שבתוך כל זה לא יכולתי שלא לאתגר את הסביבה - אני מכשפה, אני מתעסקת במה ש"אסור", אבל עם כל מה שאני נותנת לכם, בעניין הזה אין לכם זכות דיבור אז סתמו.
מה שקורה בדרך כלל במקרים כמו שלי כשאין הלימה בין הבפנים לבחוץ, המאסה הקריטית של "אני לא יכולה יותר" מתגברת, נוצר פיצוץ והכל נשבר ונהרס בשביל לבנות חדש את הנכון. זה תהליך טבעי שאני רואה וראיתי במשך השנים אצלי ואצל אחרים.
קמתי והרסתי ובניתי מחדש.. ובכל זאת, מידי פעם היקום שולח לי את "העולם הישן" להגיד שלום. השיפוטיות לגבי צעדים שלי, ביקורת לגבי בחירות שלי, ולמרות שמהרגע שפירקתי את המבנים הישנים של חיי בניתי מבנים חדשים חזקים יותר, טובים יותר ויציבים יותר עדיין יש מי שמסתכל עלי ובמקום לראות את זה שואל - 'אבל למה ככה?' ואומר - 'זה לא בסדר' ו - 'זה לא נכון.. לך/ לסביבה'.
האמת שזה מקומם ממש. עברתי דרך, פרצתי מחסומים, צמחתי בדרכים מטורפות, עשיתי את מה שלא האמנתי שנים שאני יכולה, את מה שאתם לא חשבתם שאני יכולה, ואתם עדיין באים אלי עם תפיסות של העולם הישן ואומרים לי מה מקובל ומה לא, שופטים ומעבירים ביקורת... מי מחליט מה מקובל? מה נכון? ולמי נכון? נכון לי? נכון לכם?
לפעמים נורא קשה להיזכר ולהבין שזה לא שלי, זה שלכם. אלו התפיסות שלכם, הדברים שאני משקפת לכם, מצבים שאני מעמידה אתכם בהם ואתם לא מסוגלים להתמודד איתם בגלל פחדים ואשליה של תחושת ביטחון שמגיעה מהחיים ה"יציבים" וה"ממוסגרים" שבניתם ושאתם לא מסוגלים לסתות מהם אחרת תחוו רעידת אדמה שלא תעמדו בה, הדרך שלא העזתם אתם ללכת בה... אני מבינה אתכם, באמת מפחיד...
התחלתי לכתוב בדרך מסויימת וזה נגמר במין התרסה - אני מאושרת היום כמו שלא הייתי אף פעם. אני סומכת על עצמי כמו שלא סמכתי מעולם. מתוך פחדי ההשרדות נשארתי הכי נקיה ואני חיה בהלימה מושלמת בין הבפנים לבחוץ. אני חיה את עצמי במלואי.
וכן, כמה כואב, ככה נכון - אני מחכה שהעולם הישן יהרס לחלוטין כדי שיבנה אחר טוב יותר במקומו.
את הבנות שלי אני מגדלת לאפס ביקורת ואפס שיפוטיות אני מגדלת אותן לחיות את עצמן, אני מגדלת אותן לבחור בכל יום נתון מי הן רוצות להיות והכל מקובל, לגיטימי ומוקף באהבה אין סופית וללא תנאי....
מותר לאהוב את מי שרוצים מותר להיות מה שרוצים מותר לחיות במדוייק את הצרכים והרצונות שלכם.
ואתם פה בכלוב, שקוראים אותי, שלפעמים קצת קשה לכם לעלות מעל התפיסות הישנות של מותר ואסור ותכתיבים חברתיים תסתכלו מסביבכם, העולם משתנה. כבר מותר להיות מה שאתם
עובדה, כבר לא שורפים מכשפות!
