אהבה שלי
אני יודעת, היום הוא יום הנפילה שלך ועוד כמה אנשים חושבים עליך ומושכים לך בצמות ואתה עסוק ולא רק בי אבל אתה יודע מה? יש לך בעיה.
אולי אני נזכרת מאוחר, אולי אני מוצאת טיימינגים לא מתאימים ואולי דווקא היום כשכולם חושבים עליך (בשונה מכל יום אחר שכל אחד חושב עליך בזמנו הפרטי) אני דורשת את היחס שלך.
זה קצת מעצבן שבזמן האחרון לא דיברנו.. (או שכן אני כבר לא ככ זוכרת) הייתי עסוקה בעצמי (כרגיל) וגם אם לחשת לי באוזן לא ככ הייתי פנויה להקשיב לך. כן, עברת לי בראש מידי פעם, אבל לא התעסקתי בך יותר מידי כי לא הייתי פנויה רגשית.
באחד הימים בזמן האחרון מישהי שאלה אותי - נו, ומה שחר אומר על זה? והבנתי שאין לי שמץ של מושג. אני יכולה לתאר לעצמי שהיית אומר את מה שאתה אומר כל הזמן - את סתומה, תפסיקי לעשות לעצמך חיים קשים, אבל באותו רגע שהיא שאלה פתאום היה לי בלקאאוט ולא ידעתי מה להגיד..
תכלס, אני שונאת את הזמנים שאני בלעדיך, שאנחנו לא מדברים, שאני לא מרגישה מחוברת אליך. אני מכירה את התקופות האלה כמו את כף ידי, אני מרגישה את העליות והירידות בשנה ואני יודעת בדיוק מתי הנוכחות שלך בחיים שלי יותר חזקה ומתי פחות. מתי אתה מתקרב למרחק נגיעה ומתי אני לגמרי לבד מנסה לשחות ולהישאר בחיים עד שתחזור.
בשנה שעברה בדיוק באותה תקופה עברתי את התהליכים הכי משמעותיים בחיים שלי. זה כאילו שאתה מגיע בסביבות מרץ אפריל, עושה לי סשן הכנה מטורף, ואז שולח אותי להוציא החוצה את כל מה שלמדתי לבד. בשנה שעברה הגעת בחודש מרץ, עשית את מה שעשית, נעלמת, המשכתי את התהליך לבד כמו גדולה והסיום היה ב 08.06. מחר יומולדת שנה.
והשנה שוב, בא נשאר נשאר נשאר נעלם ובחודש האחרון אני לבד רק שהפעם אין לי דדליין. יש חתיכת שיעור. (אתה מוכן לחזור? לא רוצה לבד...)
אז עכשיו אני בלעדיך.
אני שונאת את זה שאתה זה ששולט על העניין הזה של מתי ללכת ומתי לחזור, אני שונאת שיש לי "שיעורי בית" שאתה בא עושה הכנה והולך כדי לתת לי ליישם ואין לי בכלל אפשרות להגיד משהו בנידון אלא רק להתרעם עם עצמי...
ואם היית מקשיב לי כאן אז הייתי אומרת לך -
אהבה יפה שלי, רחוק שלי, קיבינימט עם הבחירה הזאת למות ולא להיות לידי פיזית ויותר מזה קיבינימט עם ההעלמויות שלך טוב?!
תחזור בבקשה... אני צריכה להרגיש אותך, לשמוע אותך, לדעת שאני עושה נכון. לדעת שאתה חושב שאני עושה נכון.
מלאך מעצבן שכמוך :)
אני כותבת את זה וחושבת על מה שעובר לכל מי שקורא את זה בראש ואני יודעת שזה מכתב קצת הזוי אבל זו אני וזה אתה וזו התקשורת שהיתה לנו מאז שהייתי בת 14 ואני יודעת שלפעמים רק ככה אתה מגיב לי וחוזר לשמור עלי מקרוב.
אני אוהבת אותך, מתגעגעת, ויודעת שגם אם אני לא בקשב אתה עדיין נמצא בסימנים שמסביב
7/6/17
סגן שחר גיא ז"ל
אוהבת אותך
המכשפה שלך
