לא הייתי יכולה להיות מכשפה בלי שחר. מהרגע שהוא התנחל לי בראש ובלב כל מה שרציתי וכל מה שעשיתי היה בשביל לדבר איתו
"פנים אל פנים" למרות שהוא שם ואני פה.
כשלומדים תנך בבית ספר בדרך כלל לומדים הרבה פרקים הרבה פעמים. אז לומדים פרק מסויים בדרך מסויימת בכיתה א, אחכ חוזרים אליו בכיתה ו' אחר כך בכיתה ט' ובסוף ניגשים איתו לבגרות. בכל פעם לומדים אותו בצורה אחרת, בעומק אחר בהבנה אחרת. זה גם מה שקורה כשקוראים ספר יותר מפעם אחת בהפרש של זמן או רואים סרט. זה תלוי בזמן ובמרחב ובמצב הנפשי רגשי מנטלי וכל פעם דברים אחרים מאותו סיפור נוגעים בנו.
ככה גם שחר. אי אפשר להשוות את התקשורת שהיתה לי איתו בגיל 14 לזו שיש לי איתו היום ובדרך... אל תשאלו..
אם אני חוזרת למשפט הראשון, הרצון לדבר איתו ושיענה לי, הרצון לנהל איתו תקשורת שוטפת ניהלה אותי כל הזמן. אז בהתחלה רציתי להבין יותר על עצמנו אז הלכתי לקארמה תרפיה (שחזור גלגולים ומסע הנשמות). כשהבנתי את עניין הגלגולים ואת מה שקורה אחרי המוות נגעתי בתקשור עם מלאכים, ריפוי בתקשור, קלפי טארוט ועוד.
תאמינו או לא כל אלה עדיין לא נתנו לי את מה שביקשתי - את שחר, פה ועכשיו... אז תגידו - נו מה? הוא מת. נכון? זהו, שלא. לאורך כל הדרך הוא דיבר איתי אני דיברתי איתו אבל לא חשבתי שזה מספיק.
כדי לסדר את האוזן על מה אני מתכוונת כשאני אומרת שהוא דיבר איתי ועדיין לא חשבתי שזה מספיק אני אספר לכם כשהייתי בתחילת הריון והתחלתי לדמם וכששני רופאים אמרו לי שיש הפלה וצריך לגרד את שאריות ההריון, בעודי יושבת ומחכה לבושה ועם אנפוזיה בבית החולים, דקות לפני שמכניסים אותי לחדר שמעתי אותו אומר לי באוזן - לכי הביתה את לא צריכה להיות פה. אז ברחתי משם. עדיין מדממת ולא הסכמתי לעשות כלום. חתמתי סירוב אישפוז וברחתי. הבת המדהימה שלי שהיא מכשפה בפני עצמה היום בת 14.5 בזכותו.
ועדיין לא הספיק לי.
רציתי אותו כמה שיותר קרוב כמה שיותר זמן. אובססיבית שכמותי.
לא עזבתי את הרצון הזה לרגע רציתי לשפר אותו, להעמיק את היכולת הזאת וללכת איתה כמה שיותר רחוק ואז נפתח לי העולם של תקשור עם העולם שמעבר - לא מלאכים, לא ישויות, אנשים שעברו אל הצד השני.
הצלחתי לחוות פגישות מרתקות ומרגשות של אנשים עם קרובים שעברו לשם, זכיתי להתרגש, לבכות, להתחבק עם אנשים מאושרים שנפגשו עם אהובים והיום כשאני פחות עובדת עם זה אני זוכה בו (כשאני מתפנה מעצמי) פעם אחרי פעם.
את שחר עצמו, החזרתי אל המשפחה שלו כשהלכתי אליהם ונפגשתי עם אמא שלו שזה סיפור בפני עצמו. אני רק אגיד שאנחנו בקשר אוהב וחם כל הזמן ואהבתי שלוחה אליהם היום במיוחד...
שחר המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש, הוא וכל מה שהוא מביא איתו אל החיים שלי.
יש יתרונות בכל מצב, גם בהחלטה הטיפשית הזאת למות במלחמת שלום הגליל (כן כן שמעתי, אל תגידו את זה, ככה בא לי לקרוא לזה היום)
קיצור הבנתם?
המכשפה שלו...
