אני מודה, התברכתי.
אני גרה בקצה העולם ויש לי חברים (טובים) מקצה הארץ עד לקצה השני. כשאני אומרת חברים טובים אני מתכוונת לכאלה שגם אם אני לא רואה אותם ביום יום יש לנו קשר יום יומי (ברוך בורא קבוצות הוואטסאפ) ויש כאלה שגם אם אני לא מדברת איתם חודשים עדיין אין בעיה להרים טלפון והם יהיו שם בשבילי ואני אהיה שם בשבילם.
אתנחתה קלה ורגע של עברית - שמתם לב שבמילה בשבילם יש את צמד המילים - 'בשביל שלהם'... הם בשבילי (בשביל שלי) ואני בשביל שלהם... מקסים.
בכל אופן, החברים שלי הם כאלה שכל אחד מהם מוכן בכל רגע נתון לקום ולבוא לכאן ואני מוכנה בשביל כל אחד מהם לקום ולהפוך עולם. הגלגול הזה בירך אותי בחברים וחברות טובים. לאורך כל הדרך, לאורך כל השנים.
הם יותר ממשפחה, הם יותר מבני זוג, הם יותר ממה שיכולתי לבקש...
כשמגיע רגע, והכל דחוס לי, ואני לא יודעת מה לעשות ומרוב מחשבות הכל מתערפל אני מוצאת אותו בוואטסאפ וכותבת לו "הי"
הוא גר במרחק של שעה וחצי נסיעה ממני ולא דיברתי איתו כבר כמה חודשים טובים.
הוא עונה בשמחה - "מה קורהההה??"
אני עונה "משעמם לי".
תסמכו עליו שהוא יודע שלא משעמם לי ועונה - בואי טיול...
לקח לי שעה להגיע אל נקודת המפגש אבל היה שווה כל רגע.
ישבנו בטבע, פקל קפה ומחצלת, אויר רגוע, דיברנו על כל הדברים הלא קשורים, כאלה שאתה צריך לדבר עליהם כדי לאוורר קצת מחשבות ולהתעסק עם דברים אחרים, דיברנו על דברים קשורים ועל החיים שלו והחיים שלי. יצאתי עם חיבוק ואויר...
אני מאד מאמינה בחברות. אני מאמינה במרחב מקבל שבו אתה יכול פשוט להיות.
אני מאמינה שיש חברות אמיתית גם בין גברים לנשים שלא קשורה למתח מיני סקס או כל דבר אחר חוץ מאהבה.
בשורה התחתונה אין ספק שאני עושה משהו נכון שיש מסביבי אנשים כאלה.
זכיתי...
הוא אמנם לא פה אבל אני בכל זאת אגיד לו תודה :)
