אז הרגשתי שאני נרדמת ושיחררתי את העולם לנפשו, עצמתי עיניים
ושקעתי בשינה
ראיתי בית קברות ונשמות מחפשות
משוטטות בין קברים מוטרדות
ובאוזן הוא שר לי -
כמה מבוכים עוד אעבור בדרך אלייך,
כמה עוד הרים ועולמות אחריב בלי לזכור,
בים המלחמה אני נלחם לראות את עינייך,
בלי לדעת בכלל אם רוצות הן אותי לראות...
התעוררתי...
אני פה... אמרתי לו.
אני איתך, הכל בסדר..
וזו היתה הפעם היחידה שאני זו שהרגעתי אותו והושטתי יד מהעולם שלנו אל העולם שלו...
עד היום לא שמעתי את השיר הזה כמו שצריך ואף פעם לא קראתי את המילים
יום שישי היום. שני נרות שבת ונר אחד לשחר...
אלייך / עידן עמדי
״כמה מבוכים עוד אעבור בדרך אלייך,
כמה עוד הרים ועולמות אחריב בלי לזכור,
בים המלחמה אני נלחם לראות את עינייך,
בלי לדעת בכלל אם רוצות הן אותי לראות...
זה החורף השני שאני רץ בדרך אלייך,
הצירים הרטובים וערפל מונעים ממני לראות,
ובכל פסיעה בדרך מתפלל לשמוע צלילייך,
צעקות שאומרות שהחרשת קוראות לי לחזור...
את הקולות, את שברי האדם אני אתן לך
והרוח מציקה לעולם, היא לא תרפה
אכזבות מתחפשות לתקווה כשאני לוחש לך
שתדעי שאני כבר מזמן מנסה
אני יושב בתוך הכלוב ומחכה לטרוף את פחדייך
ופעם שדיברנו את אמרת שגדולים הם מאוד
בתוך גן הזאבים שנערמו לכבוש את חייך
עוד מגן כאן זאב בחייו לא נשאר מאחור
את הקולות, את שברי האדם...
