את הפוסט הזה אני אכתוב כאן ולא במקומות אחרים... ככה חשוף וגלוי.
פחדתי שאני עוצרת אותך. שבגללי לא תתקדם לשום מקום, לא תחיה את החיים שאתה אמור לחיות. גם אמרתי לך את זה לא פעם עד שעצרת אותי פעם אחת ושאלת - אולי זה בכלל אני שעוצר אותך? אולי בגללי את לא נמצאת איפה שאת צריכה להיות?
באותו רגע זה לא נשמע לי הגיוני, מודה...
היה לי ״פור״ עליך אז איך אתה יכול לעצור אותי?!
כמה שבועות אחרי אתה כבר לא פה, כל מה שאמרנו התנדף ברוח, אתה שיעור ב... ככ הרבה דברים שאני לא יכולה לספור אפילו אבל דבר אחד אני יכולה להגיד היום - צדקת.
מאז שאמרנו די חזרתי למקום שלי, למרכז שלי, לביטחון ולשליטה (ולא שלידך הם לא היו שם אבל הם בהחלט היו על ׳הולד׳ כדי שיהיה לך יותר קל)
חזרתי לזרימה של החיים שלי, לנשימה שלי, אל עצמי. הסינכרון עם היקום חזר אלי, אני מתקשרת עם אנשים בצורה תלפטית והם קולטים את המסרים שלי היכולות הרוחניות שלי חזרו לעצמן, היכולת שלי לראות מעבר התעצמה.
תהליך ההתפתחות שלי חזר לעצמו.
אני מבינה את התפקיד שהיה לך, אני גם יודעת שניפגש מטבע הדברים במסגרת כזאת או אחרת בדרך מסויימת ואני משחררת אותך עם המון אהבה לחיות את החיים שאתה אמור לחיות.
היום כבר לא כואב, לא עצוב, לא מציק.
היום זה בא ממקום שלם ואוהב.
אז תודה, לנשמה שלך שהסכימה להיפגש עם שלי בשתי נקודות זמן שונות ללמוד וללמד.
באהבה,
אני.
