לפני 7 שנים. 29 ביוני 2017 בשעה 8:54
האמת היא שאני הכי אוהבת את הזמן שבין לבין. את ההמתנה, את "החיכיון"
כל שרירי הסבלנות שלי עובדים שעות נוספות
נמתחים ומתכווצים.
נמחצת בין הרצון לגרום לזמן לרוץ לבין הרצון לגרום לו לעצור
שניה לפני שאתה מגיע, למשוך את זה עוד, כי מה בעצם בוער?! (חוץ מהכל)
הראש עובד שעות נוספות, הדמיון פעיל, הדופק מאיץ, ההתרגשות...
אני יודעת שמהרגע שנפגשנו השעון מתחיל לספור לאחור והזמן מתקצר, הולך ואוזל
ועוד לפני שהגעת אני לא רוצה שתלך...
לא רוצה שיגמר.
יום חמישי היום,
חמישי שמח :)
