ריק... שקט... רגוע... לא דחוף להגיד שום דבר לאף אחד, שום דבר לא דורש את תשומת הלב
שבועיים שבהם אני נעה בין כיף לכיף
בין חוויה לחוויה
לפעמים מופיעות מחשבות של מה יהיה אחר כך ואני מעיפה אותן כמו זבוב טורדני בקצה האף
מה משנה מה יהיה אחר כך? למה זה חשוב ככ?
יש לי את הרגע הזה.
ובאמצע השיגרה לא מפריעה לי בכלל, להפך, היא מאפשרת הפוגה בין פיק לפיק.
כל השרירים שלי תפוסים, בוכים וכואבים אבל אלה שהכי תפוסים הם אלה שמותחים לי את החיוך על הפנים בלי הפסקה.
הגוף שלי צועק לי 'די, תני מנוחה' וכל מה שאני מצליחה לתת לו זה את השעות במשרד או בין לבין בשבת
ולא שלא ישנתי, ולא שאני לא נחה
אבל האדרנלין זורם לי בדם ואני מתמכרת לתחושה של ה-'היי' וכולי על סמים טבעיים שרק רוצים עוד
עוד לזוז, עוד לחוות, עוד לעשות, עוד להספיק...
אני מתה על האנרגיה הזאת שעוטפת אותי.
PRICELESS
והשברים?
זה מה שיש לי להגיד עליהם -
