סוגרת חודש פותחת חדש. הראש שלי כאן ולא כאן.. זה חודש מיוחד, החודש שלי
אני בקושי מעכלת שהוא כבר כאן.
ממקום למקום, מהתרחשות להתרחשות, זה לא אופייני לי או שכן..
כבר היו לי תקופות עמוסות אבל עכשיו אני עמוסה ב"מה אלי רוצה עכשיו"
זה עומס טוב. זה עושה לי שמח
אבל אני קולטת שאני כמעט ולא עוצרת. לא עוצרת לחשוב, לבדוק את עצמי, לראות שהכל בסדר
כמו כל דבר בחיים אחרי עליה יש ירידה וגרגיר של ידיעה על נפילת המתח שעלולה להגיע אחר כך כבר דוחקת אותי לבדוק שוב שהכל בסדר
והכל מסתדר לי ומתחבק איתי כמו יין ויאנג.
רק בימים האחרונים אני מתחברת לסמל הזה מחדש
סמל שכבר מזמן, לפני שנים השארתי מאחורי
מצאתי סמלים שלמים יותר ממנו, מצאתי מבוכים להיכנס אליהם ולצאת מהם
מצאתי סמלים שמגשימים שפע חומרי
וכאלה שמגשימים אהבה
וסמלים שמגשימים אותי ומחברים אותי אל הטבע
אבל בימים האחרונים אני מוצאת אותי מתחבקת עם היקום בחיבוק דב בלי לבקש כלום
להתחבק ולהיות מחובקת
ולזרום עם הווייב שהגיע.
זה לא מובן מאליו.
