במטע קוטפים, הלחץ אותו לחץ, השמש מרתיחה את הדם בורידים, הכל כרגיל
ואתה רץ במחשבות שלי
ואני עם מליון שאלות של למה ואיך ואיך העזת כי אני יודעת שידעת טוב מזה ובכל זאת עזבת...
יום רגיל לגמרי..
וצריך לשתות הרבה כי ממש חם ולמרוח קרם הגנה אבל לך זה כבר לא משנה.. בעיות אנושיות...
וזה עשה לי שוב לחשוב על כמה הכל לא מובן מאליו ועל זה שמאחורי הניקים נמצאים אנשים עם חיים בחוץ ועל כמה שהחיים שבריריים.. על מי שם לב לזה שאנחנו כאן וכמה אנחנו משמעותיים..
(ואנחנו משמעותיים!!! כל אחד ואחת מאיתנו)
וכל זה מלא אמת מצד אחד ומצד שני יכול להיות עטוף בכ״כ הרבה קלישאות...
ואתה, שירדת ביציאה מהכביש המהיר, אני יודעת כמה חשוב ללוות אותך עכשיו במסע של השחרור מהגוף הפיזי ואני חושבת שיש כאן הרבה שהכירו את הניק או הכירו את האדם שמאחוריו ששולחים לך אור ואהבה להמשך המסע.
Till we meet again