לפני 6 שנים. 31 ביולי 2017 בשעה 12:28
פעם היה לי עץ, מאד דומה לעץ מהסיפור של העץ הנדיב.
הוא לא היה עץ תפוחים הוא היה עץ זית עם גזע ענק וענפים רחבים עם חופה מלאת עלים צפופים.
הייתי מטפסת עליו, קופצת ממנו, כשהיינו רבים הייתי זורקת עליך את הזיתים שלו היינו משתוללים סביבו ובלילה היינו מטפסים עליו מתחבאים מההורים ומסתכלים על הכוכבים שנצנצו מבין העלים...
גדלנו מאז וכמו שקורה בהרבה מקרים העץ ההוא הענק והרחב פתאום נראה קטן ונמוך. מה שפעם היינו צריכים להתאמץ בשביל לטפס עליו נראה היום בר השגה
זה רק הזכרונות ההם משם שהתרחקו אל מעבר להישג יד...
התקשרתי אליך היום, מוצפת, מתגעגעת אל מה שהיינו. אמרתי שאני עצובה
אמרת שזה בסדר לשבת שם שוב על העץ להתגעגע, להזכר בכמה טוב היה ואז לרדת חזרה מהעץ אל מה שאנחנו היום...