ואז חשבתי לעצמי שהיא צודקת כי יום שכולו פרגון יכול לעשות לכולנו רק טוב
כי זה כיף לדעת שאתה משמעותי, שקוראים אותך, שאתה מצליח לגעת באנשים
אותי זה מפתיע בכל פעם מחדש.
כבר הספקתם להכיר אותי ואני אוהבת מאד לפרגן
ואני חושבת (בלי להשוויץ) שלחברים שלי מגיע שאני אפרגן להם
בעצם, אני כותבת את זה אבל זה לא עניין של פרגון. החברים שלי מגיעים לי ואני שמחה להשוויץ בהם לכל עבר
כמו נוצות של טווס הם סביבי, כמו עלי כותרת של פרח הם עוטפים אותי
ואני הכי זכיתי בעולם.
עכשיו מגיע החלק הבעייתי. איך אני כותבת פה את כולם?!
הספקתי להכיר פה אנשים נפלאים ואהובים על חלקם כתבתי וחלקם מתחת לרדר
למשל, לחבר שדיגדג לי את האף היום, ולזה שכשאני לא מדברת איתו אני מתגעגעת אליו כי הוא חבר אמת
ולזו שלא ויתרתי לה והלכתי עד לוואטסאפ כדי להגיד לה שהיא לא תתחמק ממני היום עם הקטע של הזימונים
ולזו שבזכותה אני מחכה לשעה חמש כי אנחנו נפגשות היום
לבנות שפתחתי איתן את הבוקר
למפלצות שלי
(היא - "את המפלצות היא מזכירה אבל את הכפיות לא!!")
ולכפיות שלי (מתה עליך)
לחברים שלי
וואו יש מלא
אין מספיק מקום בפוסט כדי להשוויץ בכולם
אני אזמין אתכם להציץ לתגובות בפוסטים שלי בטח כבר תדעו על מי אני מדברת
אהה ויש גם את אלה שלא מגיבים ואת אלה שבאדומות
בקיצור
אם הייתי צריכה לבנות כלוב לכל אלה היה לי גן חיות שלם :)
אני אוהבת אותכם אחד אחד אחת אחת
אתם מעגלים של שמחה בחיים שלי <3
