תסתכלי עליו... נוכח לידך, כל המהות שלו עוצמה וחוזק, ממיס אותך במבט, בנגיעה.
תסתכלי עליו... מעריצה אותו, אפילו סוגדת, אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר, יותר מאת עצמך.
תסתכלי עליו... מה תהיי מוכנה לעשות בשבילו? מה תהיי מוכנה לתת לו?
הכל? ה-כ-ל?
והגבולות? הגבולות שלך, מה איתם? איפה הם? הם בכלל נמצאים? את רואה אותם או שכבר שיחררת גם אותם והיום הם קו מטושטש זכר לגבול שהיה שם פעם?
את מבינה שהוא מסוכן לך את מרגישה את זה מבפנים. האזעקות הסירנות והאורות המהבהבים כולם מראים לך את הכיוון שאליו את הולכת אבל את ככ רוצה אותו שאת משתיקה אותם פעם אחרי פעם... סומכת עליו... סומכת על...
על מה בעצם את סומכת?
על מי?
האם יש לך רשת ביטחון? את חזקה מספיק? והוא, את בטוחה שהוא ראוי?
ככ הרבה שאלות וליבי, ליבי עליך.
ואני יודעת שאת חזקה וכשאני סומכת אני סומכת עליך, על האור הגדול שבך על האהבה שאת. אני סומכת על זה שקצת מהאור מגרש הרבה מהחושך. אני סומכת עלי, על עצמי, שאני אהיה בשבילך ההפך מכל מה שהיה, שאצליח לשלוף אותך מציפורניים חדות שאחזו בך. ואני סומכת על סביבה תומכת ואהבה שיש מסביבך, שלא משנה מה תהיה שם תמיד כמו נקודות של אור שיצמחו להיות פרוז׳קטורים ענקיים שיראו לך את הדרך.
ואני סומכת על זה שכשההסטוריה תחזור על עצמה את כבר תהיי חזקה ובמקום אחר וכשהעבר יתדפק על דלתך את כבר תראי לו עם מי יש לו עסק ותשלחי אותו למקום החשוך ממנו הוא הגיע.
אהבה עליך.
והקארמה? יש לה חיים משלה...
