הכרת מישהו, היה מה שהיה, לפעמים מדהים לפעמים קצת פחות אבל לא נשברת
נהנית ממה שיכולת, התאהבת, נסחפת עד שזה כבר לא היה טוב כמו בהתחלה ובכל זאת לא רצית לוותר עליו. השקעת בו מאמצים ואנרגיות, נתת את כולך ובסוף הוא בא ואומר שכבר לא מתאים
והולך.
נפרדים.
בכי, קושי, אבל. פרידות הן תמיד קשות.
הזמן עובר ומכהה את הכאב, לאט לאט את מתחילה לחזור לעצמך. נזכרת מה היית לפני שהגיע,
מזכירה לעצמך שזה לא סוף העולם, מתחילה לצאת מחדש מהבית, להרגיש טיפה יותר טוב, להתנתק ממה שהיה
להתחיל לחיות מחדש ואז ברגע שכאילו התאפסת על עצמך שוב הוא שולח הודעה או מתקשר
את רואה אותו על הצג הלב שלך צונח מבית החזה, הכאב חוזר ואת עונה או לא
שיחה או לא שיחה את שואלת את עצמך למה?
למה בדיוק כשהתחלת לעלות חזרה על דרך המלך
בדיוק כשהתחלת להיסגר על עצמך
בדיוק כשאת מתחילה להתאזן הוא חוזר
אז זהו. שיש לזה תשובה
אולי יום אחד אכתוב על זה פוסט
אולי אשאיר לכן חומר למחשבה
מה שחשוב הוא שתדעו שאתן נהדרות איתו או בלעדיו.
