בואו נדבר על מילים. על הכוח שלהן. על האנרגיה שלהן - אני מאמינה שבכל מילה טמונה אנרגיה.
כבר בסיפור בריאת העולם מוזכרת כוחה של מילה -
"בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. ב והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ג ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור."
העולם נברא דרך המילה - אלוהים אמר יהי אור, ויהי אור.
המקובלים, המסטיקנים, המכשפות וכל מי שעובד עם אנרגיה כזאת או אחרת מודע לכוח הטמון באותיות, בכוח המילה.
צורת התקשורת הזאת מאפשרת לנו להתבטא אחד מול השני, מול עצמנו ומול היקום.
בתור אדם שמאמין בעבודת מודעות אני די מתביישת להגיד שרק בראש השנה האחרון תפס את תשומת ליבי טקס השנה החדשה שמתקיים כמעט בכל בית בישראל כבר אלפי שנים.
כשכל המשפחה ישבה ליד השולחן וערכה את סדר הברכות שמעתי את הברכות האלה (שאני מניחה שרובכם מכירים) -
"יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו שיכרתו אויביך ושונאיך וכל מבקשי רעתנו"
כָּרָתֵי/כרתה היא מילה ערבית שתרגומה לעברית הוא כרשה. הצליל של המילה מזכיר את המילה העברית "כרת" כלומר לכרות/לחתוך את האוייבים שלנו ואת השונאים שלנו ומכל מבקשי רעתנו.
"יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו שיסתלקו אויבך ושונאיך וכל מבקשי רעתנו".
"סילקא" בערבית דומה למילה העברית סלק. כלומר, אלוהים יסלק מקרבם את כל אויביהם, שונאיהם ומבקשי רעותיהם.
"יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו שייתמו אויביך ושונאיך וכל מבקשי רעתנו"
המילה תמר לקוחה מהמילה תם. כלומר אנו מאחלים שייתמו אויבנו, שאלוהים יבטיח שכל אויבנו יפסיקו להטריד אותנו.
ועכשיו תשאלו אותי מה הבעיה ואני אגיד -
הבעיה היא שבערב ראש השנה שלי, על יד שולחן חגיגי עם מפה לבנה, יין ופרחים, אני יושבת ומאחלת דברים לא ככ טובים לאנשים אחרים
אני אדם מאמין -
מאמינה באהבה, מאמינה בשיעורים, מאמינה שכל אתגר או קושי מגיע למטרה מסויימת, שאין לנו באמת אויבים אלא שיעורים אישיים, קבוצתיים, גלובליים. אני מאמינה שאנחנו כאנושות נמצאים פה על מנת להתפתח אחד בעזרת השני.
שיש סיבה ויש תכלית ויש לכל אחד מאיתנו וגם לאלה שנקראים אוייבים חלק בשיעור
ואני מאמינה בכוחה של מילה.
שאלתי את עצמי - האם הטקס הזה, הכמעט אוטומטי, שעושים בבתים רבים בישראל בלי לחשוב בעצם מה אומרים בו, למה אומרים את מה שאומרים, האם הוא עדיין נכון לי אנרגטית בצורה שבו הוא מתבצע כבר אלפי שנים בגלל מסורת שהיתה מושרשת בצורה שהיא מושרשת?
ועצרתי שניה וחשבתי על כמה זה צורם לי שבתוך חג כזה חגיגי, משפחתי, אוהב, פותח שנה חדשה הטקס הוא כזה.
שאלתי את עצמי האם אני רוצה לפתוח עם אנרגיה כזאת את השנה החדשה שלי והחלטתי שלא.
בשנה הבאה אני אברך שתהיה שנה טובה, גם לי וגם לאלה שאולי במבט אנושי נראה לי שהם "נגדי" ואדע שהכל מדוייק, שגם הם לטובתי
לטובת ההתפתחות שלי, לטובת הנשמה שלי, לטובת הקארמה שלי.
אבל בעצם, למה לחכות לשנה הבאה?
שנה טובה ומתוקה לכווווולם
באהבה
המכשפה!
