ביקשתי ממנה לכתוב לי מכתב פרידה. מכתב פרידה ממנה אלי. היא לא הסכימה...
היא לא הסכימה בשום פנים ואופן.
"מחשבה יוצרת מציאות" היא ענתה...
אז ביקשתי ממנה לכתוב מכתב פרידה ממני אליה.
כשהכרתי אותה היא לא האמינה בחברות אמיתית, היא לא האמינה באהבה ללא תנאי. היא האמינה באינטרסים, בתככים, במזימות.
היא לא האמינה שיש חברות שתשמור על הגב שלך לא משנה מה, שתהיה הגב שלך לא משנה מה...
שנה וחצי אחרי ביקשתי ממנה לכתוב את מכתב הפרידה שלי ממנה וניסיתי לדמיין מה היא תכתוב ומה אני הולכת לענות לה עליו.
הנחתי שהיא תכתוב שאני נפרדת ממנה בגלל שהיא ככה או אחרת, בגלל שקרה ככה או אחרת...
ספרתי לעצמי את כל הסיבות שבגללן אין שום דבר שהיא תעשה שיגרום לי להיפרד ממנה ודמיינתי איך אני קוראת את המכתב ועונה לה אחד לאחד על על מה שהיא עלולה להמציא ולמה כל מה שהיא כתבה לא יקרה... ואז נחת אצלי בוואטסאפ מכתב הפרידה שלי ממנה.
מכתב הפרידה הכי מרגש שקראתי אי פעם. מכתב הפרידה שבסופו היתה שורה אחת - "זו הדרך היחידה לכתוב מכתב פרידה"...
היא כתבה את מה שהיא חשבה שהייתי אומרת עליה אחרי מותה (שלא נדע טפו טפו טפו שמן מים שום שמיר)
את מילות הפרידה האחרונות שהייתי מדברת אליה אם היה קורה לה משהו. אם חס וחלילה הייתי מאבדת אותה.
מכתב הפרידה שלה גרם לי לבכות. מהתרגשות. מאהבה. מהבנה.
מידיעה שהיא כבר לא במקום ההוא שהיתה בו. היא כבר מאמינה. בי, בה, בנו. בקשר שבנינו יחד. באמון החזק שנוצר. בזה שאני לא אפרד ממנה לעולם מבחירה שלי להתרחק או ללכת...
היא אחת ההצלחות הכי גדולות שלי אבל הקרדיט הוא כולו שלה. אני רק הרשתי לעצמי לאהוב אותה עד הסוף בלי תנאים והיא הרשתה לעצמה לקבל את האהבה הזאת ולהאמין בה. לקבל את החברות שלי ולהאמין בה...
אני עשיתי את שלי.
רק אהבה מביאה אהבה <3
המכשפה
