אני בונה לי בועה, צלולה ושקופה ובתוך הבועה בונה חיים שלמים, סיטואציות שלמות, שהדבר היחיד שמאפיין אותן זה הניתוק שלהם מהעולם הרגיל, מהמציאות העכשווית, מאנשים, מסטיגמות, ממסגרות, מדאגות, מעבודה ושיגרה וכל מה שיש בין הקימה בבוקר רגיל והליכה בלילה לישון.
אני בונה לי בועה שבה כל מה שמעניין אותי במסגרת השעות שאני בתוכה זה אני, הרגע הזה והאנשים שאיתי.
אני בונה לי בועה ובדרך כלל שומרת בקנאות על הפרטיות שלי ושל מי שאיתי ויוצרת חוויות משמעותיות שהולכות עם השותפים להן ימים שבועות ושנים
אני יודעת שהאנשים שנמצאים מבחוץ לא מסוגלים להבין מה מתרחש שם בבועה שיצרתי, לא מסוגלים להבין לפעמים את ההחלטות שלי או את הדרך שלי.
אני יודעת שהאנשים שנמצאים בחוץ מסתכלים עלי משתעשעים בצהוב צהוב שאני מספקת להם.
הבוקר כעסתי, עכשיו אני כבר לא. אני רק מלאת חמלה אליהם ועליהם.
עכשיו אני כבר לא כועסת אני שמחה. שמחה על הזכות והיכולת ליצור לי בועות בועות שכאלה מלאות בחוויות ושמחה ואהבה, נקיות מדאגות, בשיפוטיות וביקורת. אני שמחה שיצרתי בית לדור ההמשך שלי שיודע לחוות את הרגעים האלה, את הבית הזה שבניתי כשהוא יודע להכיל אנשים בשלל צבעים וצורות בלי לשפוט או לבקר גם כשלא מבינים את הצד השני...
אני בונה לי בועה ובית, אני יוצרת מציאות בכל יום ויום. אני מודה שלפעמים הילדה שבי קצת מתרעמת על "אנשים רגילים" שלא מצליחים לראות שהרבה יותר כיף לחיות חיים בשחרור מחשבתי ורגשי אבל אני מלמדת אותה לא להתרעם אלא רק להצטער בשבילהם...
מסגרות אף פעם לא היו בשבילי. אני מכבדת אותן ואת האנשים שחיים בשבילהם אני חיה אותן במקומות שאין לי בהם ברירה אבל... לא מצליחה לרגע להיות "נורמלית" לגמרי, ללכת בתלם בזוגיות "נורמלית" בדרך "נורמלית"... נורמלי זה משעמם... ועם כל זה אני המכשפה הכי נורמלית שיש :)
