*נסעתי לאחת מארצות סקנדינביה, חזרתי מוקדם מהצפוי בעקבות מות אבי ז״ל
למכשפות דרך משלהן להתאבל ולעבד מוות... הדרך שלי כללה בדרך כלל שתיקה...
הפוסט הזה הוא בזכות המילים של נמפומניה רגשית....
נמנעתי, את יודעת (😝) מלהיכנס לכלוב, מלכתוב פוסטים... להתערבב עם העולם החיצון ולא רק פה...
לרגעים רק ביקשתי את השתיקה וההשתבללות (בכל זאת סרטניות חיות בתוך קונכיה), את הבועה, את השקט...
עד לרגע זה 😊 בזכותך,
בזכות כל מילה חודרת עור ושוברת עצמות, בזכות האהבה שאת
בזכות הלב שלך שמדבר אל שלי
שבועיים עברו
שבועיים וקצת
בתוך השתיקה שלי הוא מתגלה שוב ושוב
מדבר איתי
מספר שטוב לו.
בתוך חוסר התקשורת שלי עם העולם החיצוני אני והוא מתקשרים חופשי.
קובעים פגישות בתוך הלילה וסימנים בתוך היום.
הפרידה הכי קשה וכואבת שהיתה לי בחיים ולא בגלל שנאלצנו להיפרד אלא בגלל הסבל שסבל לפני...
לפעמים זה מרגיש כאילו שברגע שאחזור לתקשר עם העולם אהיה עסוקה מידי בכדי לתקשר איתו. לרוב אני יודעת שזה לא כך... הוא פה. הצטרף לשורה ארוכה של אנשים שאני נהנית מהקשר איתם גם אחרי הפרידה הפיזית...
החלק הראשון הוא אולי הסיבה או התירוץ שבגללו ידעתי שאני עטופה באהבה פיזית אבל פחות הושטתי יד כדי לגעת בה...
כשיש לך את הזכות שנפלה בחלקי בפרק החיים הזה להיות עטופה ואהובה את יודעת ומרגישה כך גם אם מרחוק
ואותך הרגשתי לאורך כל הדרך, כל יום ויום ואני מקווה שאת יודעת את זה
עכשיו גם הזמן להודות, על הקשר על האהבה והתמיכה, עליך...
עליך ועל כל מי שעטף אותי במודע או שלא במודע בימים האלה
מוות הוא לא סוף. האהבה אף פעם לא נגמרת, היא רק משתנה...
.
.
.
.
ו... אני אוהבת את הלב הזה שלך, העוטף והטוב❤️
