לפעמים זה קורה לי.. אני רואה את ההתחלה, מרגישה אותה מבפנים.
הכיווץ הקטן הראשוני הזה.
ואני מסתכלת עליו מהצד ויודעת לאן הוא יקח בעוד כמה שעות ושואלת את עצמי אם יש אפשרות להרוג אותו כשהוא קטן
וכל הפתרונות שאני מציעה לעצמי לא מתאימים אז אני פשוט נותנת לו.
כמה שעות אחר כך הכל מכווץ וכואב וסוף העולם מגיע
ולמרות שכל זה קורה לי ובתוכי עדיין יושב החלק הזה שמהצד ואומר לי - תני לזה
וככל שעובר הזמן זה נהיה גרוע יותר ויותר ונכנס עמוק יותר ויותר
ואז... נגמר
והשמיים מתבהרים
והשמש שוב מחייכת
ותכלס לא עשיתי שום דבר. עדיין ישבתי על אותו כיסא באותה סביבה באותו מקום.
שום דבר לא השתנה רק לא ברחתי.
אני לא בורחת כשאני מתרגשת לטובה, למדתי לא לברוח כשתוקף אותי גם הצד השני.
פשוט למדתי להסתכל עליו גם מהצד, לא להזדהות איתו לחלוטין ולתת לו לקרות.
אז קרה.
הכל בסדר החיים יפים מותר להנות :)