אני מתעסקת עם מוות לא מעט, עם המוות עצמו ועם מה שאחריו..
אני נתקלת בתגובות סקפטיות כל הזמן: מכשפות זה שטויות, איך את מאמינה בדברים האלה?!
הכל רק אחיזת עיניים, שרלטנות, את מדמיינת, זה רק חומרים כימיים בראש ואולי גם סמים.. את לוקחת סמים?
לא אני לא. אני באה ככה טבעי, מהניילון.
כזאת שרואה את מה שאחרים לא רואים או בוחרים לא לראות.
אני לא במבחן, מזמן הפסקתי להיות.
אני לא עומדת במקום של 'תוכיחי' אני לא מוכיחה לאף אחד שום דבר.
אני חיה את זה כחלק מחיי, בשבילי. לא בשביל אף אחד אחר.
ואם כבר מדברים על זה, אני אחת הביקורתיות, שתדעו, בגלל שאני באה מהמקום הזה אני בודקת כל מילה של מישהו אחר שמתיימר לבוא מאותו מקום בשבעים עיניים.
אי אפשר לקנות אותי בתקשורים וקלפים וכו ואני דוחקת באנשים קרובים אלי לעשות כך גם כן.
אין גורואים. הם לא קיימים. אתם הגורואים של עצמכם.
תבדקו, תקשיבו וקחו אחריות על הבחירות האישיות שלכם תתחברו למקום המכושף שלכם ותקשיבו לו כי יש לכם כזה
ומאותה ראיית עולם ממש המצקצקים והלא מאמינים זוכים ממני לאמפטיה...
צריך להיות עם הרבה אומץ בשביל לחיות כשאין לך אלוהים (תרתי משמע)
והתפיסה הזאת שאין דבר מעבר למה שרואים, שומעים וניתן למדידה מביאה אותך למקום שבו אתה חי בלי תכלית. בלי סיבה.
אין כלום אחר כך. וזה הרבה הרבה יותר קשה מאשר לחפש, להאמין ולראות את הקסם שמעבר...
אני מתעסקת עם מוות לא מעט בחיים שלי והיום גם נפרדת מנשמה שככ פחדה לעזוב את העולם שלקח לה יותר זמן של סבל בשביל פשוט לשחרר.
היום אני אתחבר אל האנרגיה שלה כמו שעשיתי בכל הזמן האחרון ואגיד לה שוב שזה בטוח וזה לא הסוף
ומי יודע, אולי בסוף המסע היא תחזור כדי לחייך אלינו בחזרה <3
