לוקי שאל אותי בתגובה לפוסט גבר/אל מהי האישה/אלה מבחינתי
מצוות האלה -
וְהָיָה אִם עָזַבְתִּי אֵת הָעוֹלָם, וּבְכָל זְמַן שֶׁתִּזְדַּקְּקִי לְמַשֶּׁהוּ, פַּעַם בְּחֹדֶשׁ בְּעֵת הַלְּבָנָה בְּמִילּוּאָהּ, תֵּאָסְפִי עִם אַחֲיוֹתַיִךְ בַּחֲשַׁאי בְּאֶרֶץ שְׁמָמָה אוֹ בַּיַּעַר, שֵׁם תְּקַדֵּשְׁנָה אֶת הָרוּחַ הַגְּדֻלָּה שֶׁל מַלְכַּתְכֶן, כִּי אֲנִי הִיא מַלְכַּת הַמְּכַשְּׁפוֹת. וְשָׂם תִּתְאַסֵּפְנָה, אַתֶּן הַחֲפֵצוֹת וּמִשְׁתּוֹקְקוֹת לִלְמֹד כָּל קֶסֶם, אַךְ טֶרֶם זְכִיתֶן בְּסוֹדוֹתָיו הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר; אֶתְכֶן אֲלַמֵּד דְּבָרִים שֶׁאֵינָם יְדוּעִים עוֹד.
וְתִהְיֶינָה בְּנוֹת-חוֹרִין וְחָפְשִׁיּוֹת מֵעַבְדוּת; וּלְאוֹת שֶׁתִּהְיֶינָה בָּאֱמֶת וּבְתָמִים בְּנוֹת-חוֹרִין , אֲזַי עֵירֹמוֹת כִּבְיוֹם הִוָּלֶדְכֶן תִּהְיֶינָה בַּטֶּקֶס. וְכָךְ יִהְיֶה עַד שֶׁיִּמָּחֶה מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אַחֲרוֹן הַנּוֹגְשִׂים. וְתֵצֶאנָה בִּמְחוֹלוֹת, וְתִתֵּנָּה קוֹלְכֶן בְּשִׁיר, וְתַחְגֹּגְנָה, וּתְנַגֵּנָּה וְתִתְעַלֵּסְנָה, הַכֹּל לִכְבוֹדִי. כִּי לִי הִתְעַלּוּת-הָרוּחַ הַשָׁמַיְמָה וְלִי תַּעֲנוּגוֹת-הָאָרֶץ; כִּי מִשְׁפָּטִי הוּא אָהֲבָה לְכָל הַדְּבָרִים.
אֶת יִעוּדֵךְ הַנַּעֲלֶה שִׁמְרִי בְּטָהֳרָה; לְעוֹלָם אֵל תֶּחְדְּלִי לַחֲתֹר אֵלָיו. אַל תַּנִּיחִי לְדָבָר לַעֲצֹר בַּעֲדֵךָ אוֹ לְהָסִיט אוֹתָךְ מִדַּרְכְּךָ. כִּי לִי הִיא הַדֶּלֶת הַסּוֹדִית הַנִּפְתַּחַת לְאֶרֶץ הַנְּעוּרִים, וְלִי הוּא גְּבִיעַ יֵין-הַחַיִּים, וּקְדֵרַת קֶרִידְוֶון, הַגְּרָאל הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָאַלְמָוֶת. אֲנִי הָאֵלָה רַבַּת הַחֵן וְהַחֶסֶד, הַמַּעֲנִיקָה מַתָּנוֹת שִׂמְחָה בְּלֵב אִישׁ. בַּחַיִּים, אֲנִי מְלַמֶּדֶת אֶת חָכְמַת הָרוּחַ הַנִּצְחִית; וּמֵעֵבֶר לְמָוֶת, אֲנִי הִיא הַמַּשְׁרָה שַׁלְוָה, וּמְשַׁלַּחַת לַחָפְשִׁי, וּמְאַחֶדֶת עִם מִי שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם לְפָנִים. וְאֵינֶנִּי דּוֹרֶשֶׁת קָרְבָּן; כִּי דְּעִי, אֲנִי הִיא אֵם כָּל חַי וְאַהֲבָתִי נִמְסֶכֶת אֶל הָאֲדָמָה.
אֲנִי הִיא יְפִי הָאֲדָמָה הַיְּרֻקָּה, וְהַיָּרֵחַ הַכָּסוּף הַמַּבְהִיק בִּשְׁמֵי הַכּוֹכָבִים, וּמִסְתְּרֵי הַמַּיִם, וְהַתְּשׁוּקָה בְּלֵב אִישׁ, וַאֲנִי קוֹרֵאת לְתוֹךְ נִשְׁמָתֵךְ. קוּמִי וּבוֹאִי לְתוֹכִי. כִּי אֲנִי הִיא נִשְׁמַת הַטֶּבַע, הַמְּפִיחָה חַיִּים בָּעוֹלָם. מִמֶּנִּי כָּל הַדְּבָרִים נוֹבְעִים וְאֵלַי יָשׁוּבוּ כָּל הַדְּבָרִים; וּמוּל פָּנַי, פָּנַי הָאֲהוּבִים עַל אֵלִים וַאֲנָשִׁים, עִטְפִי אֶת אֱלֹהוּתֵךְ הַפְּנִימִית הָעֲמֻקָּה בְּאַחְדוּת הָאֵינְסוֹף. עֲשִׂי פּוּלְחָנִי בְּלֵב צוֹהֵל; וּדְעִי, כָּל מַעֲשֵׂי הָאַהֲבָה וְהָעֹנֶג הֵם פֻּלְחָנַי.
וּלְפִיכָךְ יָבוֹאוּ בְּתוֹכְךָ יֹפִי וְחוֹסֵן, כֹּחַ וְחֶמְלָה, כָּבוֹד וַעֲנָוָה, עֲלִיצוּת וְיִרְאַת כָּבוֹד. וְאַתְּ, הַמְּבַקֶּשֶׁת לְחַפֵּשׂ אַחֲרַי, דְּעִי שֶׁחִפּוּשַׂיִךְ וְעֶרְגָּתֵךְ לְשָׁוְא יִהְיוּ, אִם לֹא תִּלְמְדִי אֶת הַסּוֹד; שֶׁאִם לֹא תִּמְצְאִי אֶת מְבֻקָּשֵׁךְ בְּתוֹכֵךְ פְּנִימָה, לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאִיהוּ מִחוּץ לְךָ וּבִלְעָדַיִךְ. וּדְעִי, אֲנִי הָיִיתִי עִמָּךְ מִבְּרִאשִׁית; וְאֵלַי תַּגִּיעִי בְּתֹם תְּשׁוּקוֹתַיִךְ.
אישה החיה בצל האלה מבינה שהגוף על כל חלקיו הוא מקדש.
שום חלק בגוף אינו טמא, שום היבט בתהליכי החיים אינו מוכתם.
היא מבינה שלידה, מוות וריקבון הם חלקים קדושים באותו מחזור והיא חיה את חייה מתוך הבנה שבין אם אנו אוכלים, ישנים, מתעלסים או מסלקים את פסולת הגוף אנחנו מבטאים את האלה.
היא חיה ומרגישה את פעימת העולם באותה מידה שבה היא נושאת אל ילדה בבטנה. היא שומרת הטבע והיער וחומלת על כל היצורים החיים כולם
היא מבינה שהאלה היא שליטת הדברים שמורגשים אך לא נראים, ידע, שכל ואינטואיציה
והיא הופכת להיות המוזה שמעירה את כל יצירות הרוח האנושית, המאהבת הקוסמית וההשראה.
יש בכולתה לרפא במגע, במילה, לאזן, ולברוא.
היא עוצמתית רכה ונוכחת
היא היא.
