"לא מעניין אותי מה אתה עושה למחייתך.
אני רוצה לדעת למה אתה משתוקק עד כדי כאב, והאם אתה מעז לחלום כשפוגש אתה בתשוקת לבך.
לא מעניין אותי בן כמה אתה.
אני רוצה לדעת האם אתה מוכן להסתכן ולהשתטות למען האהבה, למען החלומות שלך, ולמען הרפתקת החיים.
לא מעניין אותי אילו פלנטות מקיפות את הירח שלך.
אני רוצה לדעת האם נגעת במרכז צערך. האם נפתחת על ידי בגידות החיים,
או האם הפכת כמוש וסגור מפחד מפני כאב נוסף.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לשבת לצד הכאב,
שלי או שלך,
מבלי להסתירו, לטשטשו או לתקנו.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות עם שמחה, שלי או שלך.
אם אתה יכול לרקוד בפראות ולהניח לאקסטזה למלא אותך
עד קצות האצבעות מבלי להזהיר אותנו להיות זהירים, מציאותיים או לזכור את מגבלות בן האדם.
לא מעניין אותי אם הסיפור שאתה מספר הוא אמת.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לאכזב אחר כדי להיות נאמן לעצמך, אם אתה יכול לשאת את האשמת הבגידה ולא לבגוד בעצמך.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות נאמן ואי לכך אמין.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לראות יופי גם כשזה לא יפה בכל יום,
ואם אתה יכול למצוא את מקורך מנוכחות האלוהים שבתוכך.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לחיות עם כשלון,
שלך או שלי,
ועדיין לעמוד על שפת אגם ולצעוק אל הירח המלא: "כן!"
לא מעניין אותי היכן אתה גר וכמה כסף יש לך.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לקום לאחר לילה של אבל וייאוש,
עייף ודואב עד לשד עצמותיך,
ולעשות את שיש לעשות למען הילדים.
לא מעניין אותי מי אתה, ואיך הגעת לכאן.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לעמוד עמי במרכז האש ולא לסגת.
לא מעניין אותי היכן או מה או עם מי למדת.
אני רוצה לדעת מה מזין אותך מבפנים כשכל השאר נעלם.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות לבד עם עצמך,
והאם אתה באמת אוהב את חברתך ברגעים הריקים."
(ההזמנה / אוריה מאונטיין דרימר)
