להתעורר בלעדיך זה מפחיד.
פתאום כל היום תלוי רק בי ואני צריכה לחפש סיבות טובות לחיות.
אני מתעוררת ורואה שמוקדם מידי לקום ומאוחר מידי כדי לחזור לישון אז אני מצמידה את הכרית אלי וסופרת דקות.
כל החיים שלי משורטטים לפי המידות שלך בדיוק כדי שאם יבוא אחד חדש איך יתאים את עצמו לתבנית הזאת?
אתה היית ההזדמנות הכי טובה שלי להפסיק עם הספירות האדישות והמחשבות שבאות כמו שעון בכל לילה.
הגעגועים אליך עושים אותי חולה.
רק תחזור.
שנה.
שנה של גלים,
שנה שבה הרע הוא כמה ימים של לבד והאושר הוא מוגזם. שנה שבה התרחקתי מעצמי ושכחתי מי אני וחזרתי לעצמי יותר מידי פעמים.
יש ימים שאני קמה בבוקר וחושבת שזה מאחורי ואני נזכרת שאני מיוחדת מספיק גם בלעדיך ואני עצמאית ומצחיקה ויפה.
לקח לי שנה ללמוד שלא משנה כמה אני אבכה וכמה מאוחר אני ארדם כי אני מפחדת להודות שעבר לי עוד יום בלעדיך השמש עדיין תזרח בבוקר ואני עדיין אשתה יותר מידי קפה ואתה עדיין לא תהיה פה.
ואז יש ימים שאני קמה ונזכרת בהכל ואז אני כבר לא כל כך רוצה לקום.
אני נזכרת שהצבע שהכי אהבת היה כחול ושהיית שותה רק קפה שחור.
היית לובש כובעים הפוך כי ראית את זה באיזה סרט שנה לפני שהכרנו ואתה חושב שזה יפה לך, זה לא, אבל אנחנו לא מדברים על זה.
תמיד רצית להיות מוצלח כמו אח שלך אבל אתה לא מודה בזה אז אנחנו לא מדברים גם על זה.
העיניים שלך היו ירוקות רק לפעמים ואני שמחה שהייתי שם בכל פעם כדי לראות את זה, כבר שנה שלא ראיתי ירוק כזה, אפילו לא אצלי.
אחרי כל זה אני מגלה שקשה לי לחשוב עליך לבד בלי לחשוב עלינו ביחד, כי ככה תמיד היינו, ביחד.
ואז בימים האלה אני מרגישה אשמה.
אשמה על זה שלפעמים אני צוחקת ואפילו קצת טוב לי. כי אפילו שאין לי אותך עדיין יש לי אותי ולפעמים עדיין אכפת לי.
אבל אני גם כועסת עליך.
כי אתה לא פה ואני עדיין כן. וזה אומר שרק לי קשה ורק אני מרגישה לבד ורק אני הייתי צריכה ללמוד לבכות בשקט.
אמרת לי פעם לא לפחד ליפול כשאני למעלה.. אבל מה לעשות אם אני רק רוצה לקפוץ?
האמת היא שבצורה הכי פשוטה שאפשר להגיד, אני מתגעגעת.
מתגעגעת אלינו ואל מי שהיית , מתגעגעת אליי לפני שהייתי צריכה לגלות מי אני בלעדייך , מתגעגעת אלייך - לחיוך הכי יפה והעיניים הכי יפות שראיתי.
לפעמים כל מה שאני רוצה זה להזיז את השעון אחורה ואולי בפעם השניה אני אהיה קצת יותר מוכנה.