Young Gods

איתי היית קצת טיפש, קצת לא החלטי לגבי דברים והאמת שלא ציפיתי ליותר מדיי.
אם להיות כנה, השיר הזה באמטיוי מעצבן אותי, כי הוא מזכיר לי את הנסיעות ברכבת, כשהייתי נוסעת אליך ושמה אותו על פול ווליום. שוב. ושוב. ושוב.
אהבנו לאהוב ובעיקר אהבנו את הרעיון.
אתה זוכר איך הסתכלת לי בעיניים? ״דווקא את ואני״
דווקא אנחנו.
יכולתי ליפול ברחוב ולהתקל במישהו, שירים את הדברים שלי וכפות הידיים שלנו יפגשו ואז להסתכל לו עמוק לתוך העיניים ולהתאהב.
אבל התאהבתי בך.
זאת אומרת, יש עוד כל כך הרבה כוכבים בשמיים אבל תבין, אתה השמש.
אהבתי לאהוב אותך, יותר משבאמת אהבתי אותך.
אהבתי להיות מאושרת.
אהבתי שאתה מאושר.
אבל הינה אני, בבית, בימים שאחרייך, אוספת את הפיסות האחרונות של מה שנשאר.
איתי היית קצת טיפש, ואני איתך הייתי לגמרי מטורפת.
ובכל אותם הסרטים של דיסני, אין סיפור על קצת טיפש ולגמרי מטורפת שמתאהבים.
אז היינו סרט אחר אבל תאמין לי, לאהבה כמו שלנו כולם רוצים לקנות כרטיסים.
דווקא אתה ואני, מכל אותם האנשים.
אז סלח לי שאני בורחת, אבל אני מעבירה ערוץ.
אלו כבר לא אותם הימים של הנסיעות ברכבת.
אני יוצאת החוצה בתקווה,
שמישהו יפיל לי את הדברים.
ואולי אחרי שיפיל אותם, יוכל לגייס כוחות, שלפחות אם הוא מחליט להמשיך ללכת- לעזאזל, שיסדר אחריו את הדברים שהשאיר שבורים.