אני כלבה.
אל תקשר אליי, אתה תפגע.
אנחנו נשב בדירה שלך על בקבוק יין אדום, שביקשתי ממך לקנות.
שלא תבין לא נכון,
אני בחורה של וודקה עם לימונדה וורודה, ככה לימדו אותי בישיבות על ספסל בשכונה,
והיית יכול לקנות לי בקבוק וואן גוך אסאי ואני הייתי מחייכת בביישנות ושותה לגימות קטנות כדי שהוא לא יגמר ונשב לדבר כל הלילה.
אבל אני כלבה.
ובא לי שתבזבז עליי כסף.
גם ככה היין הזה ישאר בחוץ עד הבחורה הבאה.
אנחנו לא נשב לדבר כל הלילה.
ואני גם לא אשתה את כל היין כי לא טעים לי איתך.
אתה תקשר אליי כי יש על מה לדבר איתי, אני חכמה יותר ממה שנראה לך, אבל אתה עם המוח הגברי שלך תחשוב רק על דבר אחד, תסתכל לי על השפתיים ותחייך חיוך כזה שמוקרן מהמוח ויודע שהוא צריך לקפוץ ולנשק אותי.
אנחנו לא בסרט וזה לא הולך לקרות.
אני אניח את כוס היין על השולחן ואקום לשירותים.
אקטע לך את חוט המחשבה.
בזמן שאני אסתכל על עצמי במראה ואבלגן את השיער אתה תתרגש על הספה ספה וכבר תסמן וי דמיוני, שזיינת עוד אחת.
אני אצא מהשירותים ואגיד לך שאני חייבת ללכת.
תהיה מבולבל.
תשלח לי הודעה מאוחר בלילה שסיקרנתי אותך, וממש נהנת.
זה לא ימשך משם.
אתה לא מרגש אותי ולא מצחיק אותי, אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מחייכת למסך השחור הזה מהודעות שלך ומיד אחר כך החיוך יורד כשאתה עוקץ עם איזו הערה סוטה ומכוונת.
רציתי לשבת איתך כל הלילה על כוס יין, לדבר לשמוע אותך לדעת מה החלומות שלך מה השאיפות שלך, קיץ או חורף, תה או קפה.
לא רוצה להזדיין איתך.
אתה לא מאתגר אותי.
בשום צורה.
לא מסקרן.
בן אדם שטחי כמו הרוב.
אז אני כלבה. ורק אתה הבאת אותי למצב הזה.
אתה תקשר אליי כי אני בטוחה בעצמי, אני אשגע אותך ואתה לא תבין מה עשית לא בסדר.
אבל אל תדאג יש עוד אלף כמוני, בעצם עוד חמש מאות כמוני, כי חצי לא קלטו עדיין אנשים כמוך וזה רק עניין של זמן.
אני לימדתי אותך שכדי להחזיק מישהי להרבה זמן צריך להתקשר אליה מידי פעם, להזמין אותה לצאת למסעדה או לסרט, ולא לבר כדי להשתכר ולהרגיש יותר נוח, לא היית תלמיד כל כך טוב כי בפעמיים שנפגשנו זה היה גרוע.
למה נתתי לך שתי הזדמנויות? קיוויתי שמשהו ישתנה אצלי. לא אצלך.
לפחות נתתי לעצמי צ'אנס.
אני ממשיכה הלאה,
אל תשכח לסגור את היין הוא מושך אליו יתושים.
