מהיכרותי את שני העולמות, אהבה בדסמית חזקה לאין שיעור מאהבה וונילית.
אהבה בנויה על התאהבות, התאהבות פירושה: ראיית הזולת בצורה עיוורת ללא שימת לב לפגמיו. כשפגה ההתלהבות, שם נמדדת האהבה.
באהבה בדסמית, הצורה העיוורת ממשיכה לכל אורך הקשר. ההתרגשות, הכמיהה ליחס מהצד השולט, אי היכולת לריב או לחלוק על דעת השולט/ת, מבטיחים קשר טוב בהם שני הצדדים מרוצים.
גם אם תהיה התפרצות כעס מהצד הנשלט, כמה מכות על הטוסיק יפתרו את זה בקלות!
כעס מצד השולט/ת יתפרש כמוצדק תמיד, כך שאין חיכוכים.
אני יכול לדוגמא להיות חבר של בר רפאלי, אבל אחרי חצי שנה יימאס לי, לעומת אהבה בדסמית, שתמיד יש את הריגוש, הציפיה הדרוכה לליטוף סמכותי, ללעג מצמית, לסטירה מצלצלת.
הצד השולט תמיד מעוניין בקשר, כי הוא יכול לעשות כרצונו בגלוי, ללא להיחשד בבגידה.(אין לצד השולט עניין לפזול החוצה מהקשר, אם מותר לו הכוללל בתוך הקשר). הצד הנשלט רק יתחזק יותר בקשר, מחמת הקנאה והתשוקה לרצות את הצד השולט המקיים יחסים נוספים, התקווה שאף הוא יזכה ליחס כלשהו תמגנט אותו.
סקס בדסמי הוא בעל פתיחות מינית מקסימלית ומוחלטת, לעומת סקס וונילי מבוייש. אהבה וונילית אינה מאפשרת בקלות לנסות דברים חדשים. (תנסה לשכנע את אשתך הוונילית לדחוף לה משהו לתחת או בדוגי סטייל, ותדווח מה התגובה).
תחי הבדסמיות!!!
אשמח לתגובתכם/ן החשובה!!
