בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

זכרון ישן

מעדיפה להיות כנה אבל בסוף יוצא שמשקרת
אני לא רוצה להכאיב לא רוצה לפגוע
הייתי חייבת לצאת מהכלוב שקוראים לו בית
אפילו לאונן בשקט אי אפשר כי הדלת נפתחת
בלי דפיקה בלי רשות בלי התחשבות
אמרתי שאני גרה עם 2 בחורות אבל גרתי עם 2 גברים
אמא את פשוט לא יכולה להבין
לאבא אני מספרת הכול כי הוא לא שופט אותי הוא מקשיב ואומר לי תעשי מה שטוב לך רק אל תספרי לאמא ...
אף פעם לא יכולתי לספר לך מה אני מרגישה באמת
לא יכולתי לדבר איתך על שום אישי , ובטח לא לקבל עצה איך לאבד את הבתולים .
בגיל 19 הבנתי שאני חייבת להתחיל לחיות ,
רוצה לטעום קצת מכל דבר ולהספיק הכול.
בשבת אני עדיין באה עם חצאית , עושה הצגה
חוץ ממך כבר כל המשפחה יודעת , נראה לי שאת גם יודעת פשוט מעדיפה להתעלם.
חייבת לעשות מה שטוב לי , חייבת להתגשם.
לפני 8 שנים. 27 בפברואר 2016 בשעה 17:42

היה לי משעמם אז התקשרתי שתבוא , כולם פה כבר ישנים, 

לא רצית שנעשה כלום, איך אפשר עם דלת שלא ננעלת וההורים בחדר ליד.

ברגע שהוא עומד כבר אין לך שיקול דעת ובשעה כזאת מאוחרת בלילה פשוט קשה לא להירדם אחרי. אז נרדמנו.

פתאום השעון המעורר של אבא מצלצל. השעה חמש בבוקר אני דוחפת אותך מהמיטה ומוציאה אותך מהדלת , לבוש רק בתחתונים עם הנעליים והבגדים בידיים , ובחוץ קור מקפיא של ינואר ולי אין בכלל רגשות אשם. אני רוצה שתבוא גם מחר. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י