עזבתי את הלימודים מחוסר ברירה, עבדתי קשה מאוד במשך שנה שלמה ואז הוצאתי את כל הכסף שהיה לי בצד בשביל ללמוד משחק, זה טוב לנשמה חשבתי לעצמי וכך זה היה.
פעם בשבוע לשכוח מהכול להתנתק מהמציאות ולהיות מישהו אחר משהו אחר.
אמרו לי שאני טובה וחלקו לי מחמאות הזמינו אותי לאודישנים אבל אני רציתי רק לשחק להעמיד פנים להשתטות.
חנן גולדבלט היה אדם מצחיק מאוד וגם מורה מעולה, הוא לא הטריד אותי אף פעם , זה אומר שלא הייתי מספיק מושכת בשבילו ? במקום כלשהו כמעט כל בחורה היתה רוצה שטיפה יטרידו אותה רק כדי להרגיש קצת נחשקת.
אני נזכרת איך הלכתי על ארבע ונבחתי, איך עמדתי על השולחן ורקדתי, איך דברתי על החוויות הכי אישיות שלי מול כולם, איך הייתי דחליל וקומקום קוף ושוטרת איך שחקתי זקנה תינוקת והומלסית איך עברתי מצחוק לבכי מצעקות ללחישות איך מצאתי שם אנשים שיחבקו אותי בלי לשאול למה אני עצובה. מתחשק לי לחזור לסוף שנה, למופע סטנדאפ שעשיתי שהצחיק כמעט את כולם . לשבריר שניה חשבתי אולי לעשות מזה מקצוע ואז הבנתי שכדאי שאשאר במציאות.