הרהורים

עוד יום מתיש הגיע לסיומו. 

תקופה ארוכה ומורכבת. שילוב של עומס עבודה מטורף, התנזרות כפויה עקב המצב ועוד כל מיני ניואנסים קטנים שהפרו את שלוותי. 

לא חסיד של פורנו. אבל היום ניסיתי לצפות קצת ואולי לרומם מעט את רוחי.  אחרי רבע שעה של בהייה במסך הבנתי שזה מיותר. אפילו לא גרם לפתיחת כפתור מכנס והזדקרות . 

מוצא את עצמי יושב במרפסת עם תה עלים חם. מקשיב לגשם הדופק על גג הפרגולה. השמיים מצויירים להפליא והראש מתנקה.  בקרוב הפוך יעטוף את הגוף והמחשבות . . 

עוד יום נגמר.  בעוד עשרה ימים מרבית העובדים יחזרו מהחל"ת ואולי העומס ייפחת. בקרוב אולי יעברו ההגבלות וניתן יהיה לגעת.  . 

עד אז תאלצו לסבול את פריקת המחשבות שלי על הדף. 

לילה טוב . 

נ.ב   

אין צורך ברחמים או תנחומים. הכל טוב. עברתי דבר או שניים בחיים. קורונה זה משחק ילדים. 

הנרות זיכרון על אדן החלון עדיין דולרים. הזכרונות מאלו שאינם עדיין מבליחים במחשבות.  

תמיד קשה לי המעבר הזה בין יום הזיכרון ליום העצמאות. 

השנה בזכות הקורונה נחסכו ממני ההתנצלויות על כך שאני לא יוצא עם כולם לחגוג בכיכר העיר או בפאב. נחסכו ממני הסירובים למנגלים של מחר. 

השנה אני יכול להמשיך עוד קצת את השקט והלבד של יום הזיכרון.

לפעמים סגר קצר זה טוב לנפש שלי. 

72 שמח יקירתי. תהיי ראויה לקורבן אחיי ואחיותי.  

כבר מעל חודשיים ללא סקס. לא ונילי.  לא סדיסטי.  שום סקס. 

חלק מהזמן מצליח להתמודד עם זה יפה. קובר את עצמי בעבודה. פורק אנרגיה על שק האיגרוף. עובד בגינה. 

אבל יש את הגירוי הזה שמנקר בעורף.  את תחושת הצריבה ביד שפוגשת ישבן או לחי . . או לחי של ישבן. 

את התחושה של לפיתת השיער ומשיכתו לאחור באקט החדירה. 

את גניחות העונג והכאב שמזמזמות באוזני הדמיון. 

וזה שגיליתי לפני מספר שבועות שהשכנה שלי מאוד ווקלית לא ממש עוזר  ( לכל מי שחשב לייעץ לזיין אותה.  . לא יקרה . . שכנות נשואות לא הקטע שלי כרגע ). 

בקיצור. 

פרקתי.  

מקלחת קרה ויציאה לעבודה בגינה. 

מצאתי את עצמי כמו בכל שבת כמעט חושב במרפסת עם כוס תה שהכנתי מעשבי הגינה שלי. 

מעשן סיגריה כמו בכל בוקר שכזה. 

ועדיין . . מרגיש שונה. 

הבידוד חודר. געגוע ליכולת שכבר אינה קיימת. 

אין אינטראקציות שמעוררות בך את הצייד. 

אין את הקרבה. זו שגורמת לצד השני להשפיל מבט כשמבטך ננעץ בעיניה. אין את חוש הריח שגורם לך לחוש בה ובשכרון החרמנות שמציף אותה כשאתה מתקרב. אין כבר שיחות אינטימיות שגורמות לך לחוש את רחשי ליבה.  

הרטיבות שעוטפת את האצבעות כשאתה חודר לנקביה. והגניחות הקטנות שנפלטות מפיה.

אני חושב שזה אחד הדברים שהכי חסרים לי בזמן הניתוק החברתי שנכפה על כולנו. שכפינו על עצמנו. בכדי להגן על היקרים לנו. 

חודש וחצי נטולי אינטימיות. . פאק זה מורגש.  

לחיי ימים טובים יותר. . כמעט שבוע חדש וטוב לכולם. 

M

יש מספר רגעים שתמיד נחרטים בזיכרון. 

הרגע הראשוני שמבטים נפגשים ונוצר הקליק הראשוני. 

הרגע הזה שאתה מתקרב ושומע את דפיקות הלב שלה מתגברות . 

הרגע הזה שאצבעותייך חודרות אליה בפעם הראשונה והרטיבות מספרת לך את שניסתה להסתיר בביישנות.  

הרגע הזה שאתה חודר אליה בפעם הראשונה ומביט עמוק בעיניה ורואה את מבטה נמס והתמסרותה מתחילה. 

וכמובן. הרגע הזה שאתה מאחוריה מול המראה וחודר בעוצמה לישבנה. מביט בה דרך המראה ורואה את עיניה נפערות כשכל קולטני הכאב וההנאה במוחה מתחברים לענן זרמים מטורף שמשחרר בך שאגה אדירה. 

לא יודע מה אתכם. . 

אבל אני רומנטיקן מכור לרגעים האלה. 

אחרי תקופה ארוכה של לילות כמעט לבנים, ביומיים האחרונים אני מצליח לישון מעל שש שעות ברצף. 

לא יודע האם זו הזקנה שהחלה לחלחל או שינויים בהרגלי הצריכה. אבל זה עושה לי טוב.  

אתמול מופע צהריים של דודו טסה בשילוב עם ויסקי ובירה עשו את שלהם. בשעה עשר וחצי כבר ספרתי כבשים. 

עוד לא 7 בבוקר ביום שבת ואני כבר אחרי התה צמחים וסיגריה במרפסת.  

השמש מתחילה לחמם את עצמותיי ואני מתחרדן לי . 

עוצם את העיניים. נהנה מהשקט שאופף עדיין את ההרים.  מדמיין אותך למרגלותיי ראשך מונח על ברכיי.  

חיוך של שבת בבוקר. 

לכל תושבי גוש הבטון דן.  ככה נראה ערב שיגרתי כשקר בצפון. 

כיף לגור על ההר. . . 

ומחר שלישי . . פעמיים כי טוב. 

שבת בבוקר. יושב במרפסת עם כוס בירה חצי ליטר מלאה בתה עשבים שלוקטו בגינה. 

ממול ניצב לו במלוא הדרו החרמון המושלג. 

אנשים נורמליים פשוט יתפעלו מיופיו. 

סדיסט בעל יקיצה טבעית פשוט ידמיין את אלפי הנפשות הסובלות בפקק בדרך לשלם מאות שקלים תמורת כמה שעות של שלג קפוא מרוח על ישבנם.  

תמונה להמחשה 

לפעמים הדרים הם רק הדרים . . סוטים.  

לא בנאדם של ימי הולדת. . .

הפסקתי לחגוג את המאורע לאחר אירוע משנה חיים שעברתי.

תאריך הלידה השתנה אך רבים עדיין מסונכרנים על המקורי שבו יצאתי לראשונה אל אוויר העולם.

השנה זה היה בסימן 4.

יום הולדת 44 שחל ביום רביעי שהסתנכרן לו עם ה4 לחודש.

זה נחת בשבוע שבו הייתי די מרוקן מכוחות.

עומס של סוף שנה בעבודה בשילוב עם חורף שמסרב להגיע ( אוהב את החורף ).

בשבוע הבא אמור לנסוע לדרום. מפגש עם חבר'ה מהצבא שאת חלקם לא ראיתי מעל לשני עשורים.

כמובן שהאיטלקיה שמעה על זה והחליטה להדליק מנורת אזהרה. .

מקווה שתתאפס על עצמה ביום ראשון במוסך 😄 . יודעת שאני אוהב לשמוע אותה מגרגרת בכבישים פתוחים .

אז ניצלתי את הבוקר המוקדם להתחרדן במרפסת מול השמש שעלתה מעל רמת הגולן, להפעיל 2 מכונות כביסה ולשמוע בלנדר של פלייליסט שהיו-טיוב יצר במיוחד עבורי לאחר שבלבלתי אותו לחלוטין עם מצבי הרוח שלי בשבוע האחרון. לקרוא קצת בלוגים מעניינים ומצחיקים (באחד מהם אפילו שקלתי לעשות הסבה מקצועית לרופא רוסי סדיסט).

עבר מהר הפאקינג סופ"ש הזה. בערך כמו ה44 שנים שהעברתי על הכדור.

מצ"ב דוגמאות למיקס :

מודה . . עשה לי חשק לראות את ג'ין בורדו בוכה ומארוגזמת

הייתי פה . . ואשוב