הרהורים

מצאתי את עצמי כמו בכל שבת כמעט חושב במרפסת עם כוס תה שהכנתי מעשבי הגינה שלי. 

מעשן סיגריה כמו בכל בוקר שכזה. 

ועדיין . . מרגיש שונה. 

הבידוד חודר. געגוע ליכולת שכבר אינה קיימת. 

אין אינטראקציות שמעוררות בך את הצייד. 

אין את הקרבה. זו שגורמת לצד השני להשפיל מבט כשמבטך ננעץ בעיניה. אין את חוש הריח שגורם לך לחוש בה ובשכרון החרמנות שמציף אותה כשאתה מתקרב. אין כבר שיחות אינטימיות שגורמות לך לחוש את רחשי ליבה.  

הרטיבות שעוטפת את האצבעות כשאתה חודר לנקביה. והגניחות הקטנות שנפלטות מפיה.

אני חושב שזה אחד הדברים שהכי חסרים לי בזמן הניתוק החברתי שנכפה על כולנו. שכפינו על עצמנו. בכדי להגן על היקרים לנו. 

חודש וחצי נטולי אינטימיות. . פאק זה מורגש.  

לחיי ימים טובים יותר. . כמעט שבוע חדש וטוב לכולם. 

M