|
|
|
יש משהו עוצמתי בסערות.
אי אפשר שלא לעמוד וצפות בהן הופכות את עולמך.
אני אוהב סערות כשהן נכנסות לחיי. .
הבעיה שאני לרוב שוכח את הנזק שהן משאירות מאחור כשהן נעלמות.
ואז נזכר שצריך לשנס מותנים לפתוח את הלב לנסות להתכונן ככל האפשר עד שהבאה תבוא ותסחוף את הכל.
אחלה סופ"ש גשום וסוער לכולם
חלמתי אותך כשהתעוררתי.
צמודה אליי .
להבות הקמין שבערו כשנרדמנו והפכו לגחלים לוחשות.
מתוך שינה התחלתי ללטף אותך. מריח את שיערך.
לאט לאט הרגשתי את הרטיבות החמימה שלך מציפה את כף ידי ואת עדיין ישנה. נפיקה גניחות קטנות של עונג.
איברי התקשה וחדרתי אלייך בעדינות החלטית. מרגיש אותך מתמסרת אליי.
תמלא אותי אדוני את ממלמלת חצי רדומה עדיין.
אני מתפוצץ בתוכך ומרגיש את נוזלי הגוף שלנו מתחברים.
התעוררתי.
מביט בגחלים שנותרו בקמין.
ואת... את בטח עדיין ישנה במיטתך שם במרחקים.
אז תדעי ילדה... חלמתי אותך בבוקר.
מי אני.
על השאלה הזאת הכללית יכולים אולי 7-8 אנשים פה להגיב.
מי אני באמת. בלי מטאפורות או מילים יפות.
רק אדם אחד.
* ספויילר ... אין פה בדס"מ ...
שנתיים לפני העשור השלישי נשברתי בפעם הראשונה בחיי. פיזית ונפשית.
הייתי חסין. לא שברתי אפילו אצבע.
ובפתאום באחת כמעט פוגש אותו אישית ( נו ההוא עם הגלימה השחורה והחרמש)
הוא ויתר לי בפעם ההיא אבל הותיר אותי חבול ומרוסק.
המלחמה החלה.נולדתי מחדש.
אולי נכרות אחת ( אל תעירו אותי מהניתוח אם זה המצב - תשובתי לרופא)
המשיך באולי כסא גלגלים... אולי מקל הליכה.. ( נסתיים ללא עזרים)
שנה בבית חולים משנה אותך. מחשבת מסלול מחדש.
מרתון כבר לא ארוץ. אבל הנפש חושלה בפטישו של תור.
לא באחת ולא בשנה אבל חושלה בצורה שרק מי שחווה משהו דומה ויצא ממנו יודע.
כשחזרתי לעולם בלעתי אותו.
הוללות. מסיבות. זיונים מטורפים . השלמתי את כל שלוש שנות השיקום בחודשים ספורים.
ואז. בוקר אחד אחרי חגיגה במרתפי הברקפסט . התעוררתי בביתה. יצור מדהים שעד היום איני זוכר את שמו.
וחשתי גועל. ריקנות נוראה. פאקינג הזדיינתי איתה כבר פעם שנייה בחיים . ואני לא יודע מי היא.
נגמרה ההוללות. עשרות זיונים נטולי משמעות אוכלים את הנשמה.
גזרתי על עצמי התנזרות. ניקוי.
שנה גזרתי על עצמי נתק מוחלט מנשים. לא זיון לא מציצה אפילו לא חיבוק.
ועמדתי בזה. אחד ההישגים הגדולים בחיי.
ואז הכרתי אותה . האהבה הגדולה ביותר שהייתה לי בחיים . מדהימה לחלוטין וונילית לחלוטין.
אדלג על הפרק הזה שנגמר בהתלבטות האם להוציא טבעת או להיפרד .
נפרדתי ממנה בקושי רב.
כמעט חזרתי להוללות . אבל עצרתי זאת בזמן.
התחלתי חיים חדשים. עבודה חדשה. בניתי בית במקום שעושה לי טוב. נוף מדהים שמרגיע את הימים העמוסים.
והיום אני כאן.
אדם פרטי שקנאי לפרטיותו. שחווה רמות כאב שמזוכיסטים היו מייבבים ומתחננים שיפסיק.
אדם שיודע מה הוא רוצה ומה לא.
אדם שבור ושלם. זוכר וחי. נלחם ומנצח.
אז כן. יש בי שולט. יש בי סדיסט. יש בי שובר ויש בי מחבק.
ולפני כל ההגיגים של "אני מכירה אותך" יודעת מי אתה" .
את יודעת הכ ולא יודעת דבר.
וקודם כל ולפני הכל. בנאדם.
אז לפני שאתם מנתחים אדם. תהיו בני אדם. השוט לא מגדיר אתכם.
רואה חלקי פרצופים ומנסה לפענח.
יש לך את הגבות של דואה ליפה
חלקי פנים של סשה גריי
ומוח נהדר לחפור בו.
מה הפלא שאני כותב פה עכשיו
השם שלה מזכיר לי נשכחות בכל פעם שהוא מופיע על המסך .
"שרקייה"
כל מי שבילה ימים ארוכים בכנרת מכיר אותה.
רוח מזרחית חזקה שבאה ומטלטלת את המים בעוצמות אדירות.
בצעירותנו היינו מחכים שהיא תגיע. מפסיקים לעשות סקי מים ועוברים לאקסטרים .
קופצים על הגלים המדהימים שהיא הייתה יוצרת במים .
באה כל יום מדש ומרעידה את הכנרת.
לא מכיר את השרקייה החדשה. אבל נהנה כל יום לקרוא אותה מחדש.
מחזירה אותי 20 שנה אחורה בחיוך.
אז תודה שרקייה.
מחכה לספר :)
בזמן דייט ונילי משעמם במועדון סוג ז'
או סתם בזיון ונילי משעמם שגורם לך לספור כבשים ...
תמיד יש את מצעי הבמבוק היפניים בשילוב זנבות עור בופאלו אמריקאי משובח מול קמין עץ בוער... סופ"ש נעים ומחבק
כן ... גם אני מניאק לא קטן ...
אני יודע איפה את עכשיו
יודע מה את הולכת לשמוע.
יודע שיכול להיות שהיום הוא היום האחרון שבו שמעתי את קולך וצחוקך.
יודע שזו יכולה להיות הפעם האחרונה שאני אכתוב לך.
אף פעם לא היית שלי. מרבית הסיכויים שגם לא תהיי.
ועדיין.
את אחד היצורים הקסומים שיצא לי להכיר.
בת זונה רצינית :)
אוהב אותך למרות ובגלל.
בהצלחה ילדונת ולילה טוב .
סגור לתגובות.
קמתי הבוקר מוקדם.
קפה במרפסת מול הזריחה. הרבה זמן לא עשיתי את זה.
שכחתי כמה זה מנקה לי את הראש.
אתמול היה יום משוגע.
התחיל בכסאח עם עומס סוף השנה בעבודה והתמודדות עם בעלי ראש קטן.
המשיך בפרידה ממישהי שהצליחה בזמן קצר להכנס עמוק לליבי.
הכל הצטבר לכך שנכנסתי למשרד של הביג בוס. עשיתי לו שיחת נזיפה קצרה ויצאתי.
נמנום של שעה. נסיעה של כמעט שעתיים לחתונה.
חזרה אחרי מספר שעות ובטן ריקה ( האוכל לא להיט באולמות).
אחת בלילה ואני מגלה שאני ללא הסלולרי שנשכח ברכב של הוריי. נסיעה אליהם באמצע הלילה להשיבו.
כוסית לילה קצרה לסכם את היום והירדמות סוף סוף ב3 לפנות בוקר.
הזריחה של הבוקר עושה לי טוב. כנראה שהייתי צריך את זה.
הביג בוס כבר יודע שבשמונה אני לא אהיה במשרד. לקחתי לי את הבוקר לניקוי ראש.
והיא. היא הדבר היחיד שחסר לי באמת בבוקר הזה מול הזריחה.
יום חדש מתחיל. נראה לי שהגיע הזמן לתכנן לי חופשה ארוכה.
יום נפלא מול זריחה מדהימה.
fuck you
יום טוב לכולם. . סתם משחרר קיטור
