מי אני.
על השאלה הזאת הכללית יכולים אולי 7-8 אנשים פה להגיב.
מי אני באמת. בלי מטאפורות או מילים יפות.
רק אדם אחד.
* ספויילר ... אין פה בדס"מ ...
שנתיים לפני העשור השלישי נשברתי בפעם הראשונה בחיי. פיזית ונפשית.
הייתי חסין. לא שברתי אפילו אצבע.
ובפתאום באחת כמעט פוגש אותו אישית ( נו ההוא עם הגלימה השחורה והחרמש)
הוא ויתר לי בפעם ההיא אבל הותיר אותי חבול ומרוסק.
המלחמה החלה.נולדתי מחדש.
אולי נכרות אחת ( אל תעירו אותי מהניתוח אם זה המצב - תשובתי לרופא)
המשיך באולי כסא גלגלים... אולי מקל הליכה.. ( נסתיים ללא עזרים)
שנה בבית חולים משנה אותך. מחשבת מסלול מחדש.
מרתון כבר לא ארוץ. אבל הנפש חושלה בפטישו של תור.
לא באחת ולא בשנה אבל חושלה בצורה שרק מי שחווה משהו דומה ויצא ממנו יודע.
כשחזרתי לעולם בלעתי אותו.
הוללות. מסיבות. זיונים מטורפים . השלמתי את כל שלוש שנות השיקום בחודשים ספורים.
ואז. בוקר אחד אחרי חגיגה במרתפי הברקפסט . התעוררתי בביתה. יצור מדהים שעד היום איני זוכר את שמו.
וחשתי גועל. ריקנות נוראה. פאקינג הזדיינתי איתה כבר פעם שנייה בחיים . ואני לא יודע מי היא.
נגמרה ההוללות. עשרות זיונים נטולי משמעות אוכלים את הנשמה.
גזרתי על עצמי התנזרות. ניקוי.
שנה גזרתי על עצמי נתק מוחלט מנשים. לא זיון לא מציצה אפילו לא חיבוק.
ועמדתי בזה. אחד ההישגים הגדולים בחיי.
ואז הכרתי אותה . האהבה הגדולה ביותר שהייתה לי בחיים . מדהימה לחלוטין וונילית לחלוטין.
אדלג על הפרק הזה שנגמר בהתלבטות האם להוציא טבעת או להיפרד .
נפרדתי ממנה בקושי רב.
כמעט חזרתי להוללות . אבל עצרתי זאת בזמן.
התחלתי חיים חדשים. עבודה חדשה. בניתי בית במקום שעושה לי טוב. נוף מדהים שמרגיע את הימים העמוסים.
והיום אני כאן.
אדם פרטי שקנאי לפרטיותו. שחווה רמות כאב שמזוכיסטים היו מייבבים ומתחננים שיפסיק.
אדם שיודע מה הוא רוצה ומה לא.
אדם שבור ושלם. זוכר וחי. נלחם ומנצח.
אז כן. יש בי שולט. יש בי סדיסט. יש בי שובר ויש בי מחבק.
ולפני כל ההגיגים של "אני מכירה אותך" יודעת מי אתה" .
את יודעת הכ ולא יודעת דבר.
וקודם כל ולפני הכל. בנאדם.
אז לפני שאתם מנתחים אדם. תהיו בני אדם. השוט לא מגדיר אתכם.
