זה משהו שתמיד היה לי . היכולת לדמיין התפתחות של אירועים ולאחר מכן לבחון האם אני מסוגל להגשים את הפנטזיה.
לפני מספר ימים גמלה בליבי ההחלטה להיפטר מכרס הבירה הקטנה ולהחזיר את הריבועים למקומם הטבעי.
נרשמתי לאימונים בחדר כושר שבבעלות חבר טוב (חבר שכבר תקופה ארוכה מנסה להכיר לי את אחת המדריכות "היא נראה גם בקטעים שאתה אוהב" ככה הוא טען אז אמרתי נבדוק:)
מגיע לחדר הכושר ומתבונן. שתי מדריכות עובדות שם. ועליי תופסת פיקוד המדריכה המדוברת. קשוחה ועניינית . בטוחה בטריטוריה שלה.
מתאמן ומזיע כמו שכבר הרבה זמן לא הזעתי. היא מעלה את הרף ושואלת לשלומי ואני מגלה שהאתגר מעניין עד מאוד.
מביט לעמדה ליד. מדריכה צעירונת עובדת עם מישהי נוספת.
הצעירונת לובשת טייטס כחול שחור מסקרן על ישבן מחוטב ומפתה. מדי פעם מרימה מבט ושולחת חיוך מבוייש.
הדמיון הפרוע מתחיל לעבוד.כבר מדמיין אותה נכנסת אחרי למלתחה.את החזה החצוף שלה נלחץ לקיר ואת הטייטס הכחול שחור נקרע בדיוק במיקום האסטרטגי של נקביה מאחור . אוחז בשיערה כשמרפקיי נעוצים בגבה בזמן שאיברי ננעץ בישבן הבשרני המפתה.
שומע את דלת המלתחה נפתחת ורואה את המדריכה שלי נכנסת עם מבטי קנאה קטנים בעיניה .
"אל תדאגי חמודה. אני מכין את הצעצוע עבור שנינו" אני אומר לה . תופס את הצעירונת ומוריד אותה על הברכיים. נותן לה ללקק את המיצים של המדריכה שלי ולהכין אותה עבורי. חודר למדריכה ושומע את השחרור הבוקע מתוכה בשעה שהלשון של הצעירונת והאיבר שלי מחוללים שמות בנקביה .
צדק החבר ... נראה לי שהמדריכה באמת סוטה קצת כמוני.
מחכה לאימונים הבאים . אני הרי אוהב להגשים את הפנטזיות שלי. נראה לי שהולך להיות מעניין במכון
בוקר טוב לכולם. תשמרו על כושר