בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ימים של בדידות

קורסת
נותנת
בועטת
בולעת
לפני 17 שנים. 13 בנובמבר 2006 בשעה 11:45

הוא חזר
הוא אחד שממנו חששתי
הכאב המציק
אך מה אני בוכה
הרי אני אוהבת אותו
חולה עליו
הוא מגביל
הוא מגניב הוא אמיתי
אני אוהבת אותך כאב
בוא מהר
בוא הרבה

לפני 17 שנים. 12 בנובמבר 2006 בשעה 9:11

הצוואר נתפס וזה כואב
שמו תומך
אך זה לא מרפה
כואב כואב
אוי אני מתמכרת
אוי הראש
מתסובב לי
והנה אני שוב
מכורה לכאב
אוי הצוואר
מספיק עם התומך
אך הוא מגביל
חחח
איזה כיף להיות ככה

לפני 17 שנים. 11 בנובמבר 2006 בשעה 11:03

חיה לי במן קופסא
שומעת רעש
ומריחה
יודעת מי זה שם בחוץ
אך עדיין לא מעיזה

כורעת
זוכרת
יודעת
בוכה

ההוא ממול
איתה

ואני פה לבד

חושבת עליך

בואי כבר

אני מתה

לפני 17 שנים. 19 באוקטובר 2006 בשעה 8:07

יושבת ובוהה
בחלון שבתקרה
חושבת על מה שקרה
אז הכוס נשברה
והמים נזלו
זכוכיות ברצפה
ואני המומה
הגשם שוטף
את אבק המדבר
ואני פה לבד
כלואה
כמו עכבר