לפני שבועיים. יום שני, 23 בפברואר 2026 בשעה 4:03
הלכתי אתמול עם בתי הקטנה לבדיקת דם. היא אוהבת תשומת לב של רופאים בעיקר, לספר לכם על על החוליים המדומיינים שלה, ולפעמים צריך לתת לזה מענה. בקיצור יש לי היפוכונדרית בבית. היות ויש לי זמינות יחסית, אני אחראי על זה אצלנו.
הלכנו למכבי, יום ראשון על הבוקר, תור מטורף. במקום שזה יקח 10 דקות, זה לקח 35 דקות עד שנכנסנו. בזמן הזה היא עשתה לעצמה build up של הפחד שלה מזריקות, שאותו אני מבין מעולה כי אני לא אוהב גם וכשהייתי צעיר יותר ממש אבל ממש לא אהבתי ועד היום אני נורא מפחד.
בקיצור נכנסנו לאחות כשהיא במצב של פאניקה:)
היא התחילה להתבכיין שם, הבנתי אותה אבל זה גם העלה בי חיוך, מודה.
אבל מה שרציתי לספר זה שבתור ראיתי מישהי מאד חמודה. עגלגלה במקצת, פנים יפות, עיניים כחולות, לא צובעת שיער, בת 47 בערך. היא חייכה אלי ואני אליה. הבת שלי התיישבה עם הגב אליה ולא הייתה ברירה אלא לשבת לצידה.
חשבתי באותו רגע איך הייתי מתחיל איתה עכשיו וזורם איתה עוד שעה ככה למלון..
אני אוהב כאלה חמודות.
בקיצור אחרי בדיקת הדם, הבת שלי לא פיספסה והקיאה בשירותים, מזל שזה היה רק מים כי היא לא אכלה.
הלכתי איתה לבר לחם, שתתפנק עם קוראסון ושוקו. בתור פגשתי את החמודה ההיא.
ואז הבנו שאנחנו מכירים. היא חברה טובה של חברה של אשתי. יש לה בעל חתיך.
דיברנו כמה שניות.
חתיך לא חתיך, הייתי לוקח אותה משם ל 3 ימים בגליל.
אמרתי לעצמי אח"כ שקצת איבדתי את היכולת להתחיל, לומר את המילה הנכונה. היה לי את זה פעם.
יש בה בחמודה הזו משהו מאד שליו, אני אוהב את זה, את השלווה. אני בטוח שהיא הייתה משתפת פעולה עם הסטיות הקלות שלי.
באמת, רצון להישלט זו סטיה כזו נחמדה.
