התיקון

בחדר הזדרזו להסיר את בגדיהם ושיככו זה בזה את געגועיהם

יהודית קציר

געגוע של גוף 

אפשר להגיד שבזכות הסימן היפהפה שהוא השאיר לי במיקום מושלם, למדתי על בשרי, שהגדרות זה ממש לא חשוב. 

#קנטאור

כואב אחר. לא מתייפח, לא שורט. ירכי לא נופלת בטני לא צבה. זה כואב עמום ומהדהד ולא נותן מנוח. כואב נורא. 

עוד רגע וזה נגמר. ואז מה. 

שאף אחד לא יחליף את מה שאתה בי

והאמת היא. שבהיעדרך אני נרפאת. ומתחזקת. 

הלוואי שאתה לא קורא את זה

כבר נהיו לי יותר מדי מקומות בחיים שבהם אני צריכה להלך על קצות האצבעות בזהירות שלא לדרוך בטעות על איזה סוד שטרם זמנו להיפקח. 

ורוצה רק להלך בכף רגל בוטחת בחוף ים בלילה יחפה בלי סודות פשוטה ונקיה מהכל. 

מזמן לא עשיתי סקס ונילי כזה. אה, הפוסט לא מיועד למצקצקים למיניהם. 

מה, יש גברים שלא אוהבים אישה על ארבע בביריות, חוטיני ועקבים?? וואו... 

ואיך יכול להיות שדווקא הוא, הקנטאור המתוק הזה, עושה לגוף שלי לרעוד כמו שאף אחד אחר לא?...

*גם הוא אוהב. ביריות ועקבים it is. 

לשנוא אותך

גופו הביא לי צרי, גם אם זמני. סוף סוף ערב אחד שאני לא בוערת לגעת בעצמי. 

ואתה, זאוס שלי. תחזיק עוד קצת מעמד, ככה כמו שאתה כמו שאנחנו כמו שביקשתי נורא. תחכה לי. אני מגיעה. 

לפני שהכל החל הנחתי כף רגל חשופה על הבטון. גופי קר והבטון שידר לי מחומו. 

ואז למעלה למטה ובתוך חזק יותר ולרדת ושוב נותנת את כולי.

ואחרי הכל. בגוף מיוזע נוטפת שרירים עייפים אני רותחת והבטון נותן לי קרירות מלטפת.

הכל יחסי. גם הכאב. גם היופי. גם המרחק.

רוצה ללמוד לעוף.