לפני 7 שנים. 10 באוגוסט 2017 בשעה 5:12
מאחורי קרומי ההדחקה
ומאחורי עיני הסומות
אני רואה ברקים מבעירים את השמים
הפעם אני יודעת
זה לא אתה
אפילו לא את זונה מטונפת מפוארת
בליל הסערה האילמת
זו
רק
אני.
הלוואי שחקקתי בכתובת קעקע על קירות ליבי את הלילה הזה. ואז אוטמת אותו בניילון נצמד-בטון מזויין-זכוכית ממוגנת ונשארת בו לבדי להדהד את הדמעות שנגמרו לי.
#אף פעם לא הרגשתי שמשהו מחליא אותי. עד עכשיו.
