לפני 5 שנים. 8 בספטמבר 2018 בשעה 6:34
והיא, יפה
לביאה במערומיה
שוכבת על גבה, מתוחה
אזוקה בכבלים לארבע פינות המיטה
ואתה, הנגן
של תיזמורת גדולה
מתחיל בצליל חרישי, גבוה ועדין
שמלטף את גופה, מעביר בה רעד של עוצמה
והיא, בטירוף
גופה מתפתל, מבקש
שפתיה פתוחות, לשונה חמה
אגנה מורם, דורש בדממה מתנתך, רטובה
ואתה, מנצח
של תיזמורת שלמה
מצרף הכלים אחד אחד לשיירה
אחד וביחד חודרים המה, לוקחים, טורפים את גופה
והיא, בעולמה
נטרפת בניגון, בגלים עולה ועולה
עורה בוהק, שיערה סתור, נשמתה כבדה
משפריצה, גומרת ושוב חוזר חלילה
ואתה, מחכה
ושם , הרבה אחרי שלא יכולה יותר
מייחלת לכמה רגעים לאסוף רסיסים, לחזור לעצמה
שם, מפריד את ירכיה בעוצמה
ובועלה
ואז, המוזיקה שוב עולה .......
