ספגטי לנצח

להתראות בדס"מ. הייתי אומר ששמחתי להכיר אותך, אבל לא באמת הכרת אותי. לעומת זאת, אני הכרתי את הצדדים המכוערים שלך. את הניצול, את הפגיעה, ההתעלמות... עשיתי כל כך הרבה מאמצים להכיר אותך לעומק. קראתי עליך בכל כך הרבה פורומים, כמה טוב בלב אנשים שחוו אותך. צפיתי מהצד במסיבות קינק כאדר האנשים היקרים לי נישו אותי. קיבלתי מספיק קינק פאסיבי עם פורפליי מעפן. קיבלתי מספיק טראומות ממלכות נוראיות. חוויתי מספיק "זה לא באמת מדליק אותי אבל אני אעשה את זה כדי לראות אותך שמח". אבל כנראה שאני לא טוב מספיק בשבילך. כנראה שהדרך היחידה שלי לחוות אותך היא דרך הארנק ולא דרך הלב. ואולי אני השמרן המעצבן בדינמיקה שלנו, אבל אני מאמין ש-money can't buy me love. לכן אין לי ברירה אלא להגיד לך שלום. הייתי אומר שאם מחפשים אותי אני אהיה במחנה הוונילי, אבל על מי אני עובד. אף אחד לא יבכה על עוד סאב ללא ניסיון שאם כבר עושה טובה לקהילה. עכשיו לסאבים יש פחות תחרות, ולמלכות יש נודניק אחד פחות לסנן. אז תשחקו יפה, ותהנו מלא מלא.
אשתדל לטרוק את הדלת על התחת שלי בדרך החוצה, one last spank כזה.

הבאתי כמה מהטראומות שלי לפה כי התעייפתי מלסחוב את זה לבד, וסתם התחשק לי לכתוב שנמאס לי לשנוא את עצמי בגלל מי שאני. אני בעיקר קורא מאשר כותב בכלוב כי אני מרגיש שבעיקר מה שיש לי לכתוב עליו הוא שלילי וטרחני, אבל פאק איט אולי מתישהו אפגע בקצה העצב הנכון ומשהו ישתנה לטובה.

הפנמתי שאני סאב מוקדם יחסית בחיי המיניים. שלהתמסר עושה אותי מאושר. שלספוג כאב עושה לי טוב ולהיות קשור גורם לי להרגיש בטוח כמו חיבוק טוב. ואני שונא את זה. אני מרגיש שנולדתי מהזן הכי מיותר ולא רצוי בחברה. מרגיש שגנטית משהו בי דפוק.

אז מה שבר את קש הגמל? שלוש שולטות שונות לחלוטין ממקומות שנים בעולם שהתכתבתי איתן במקביל ביקשו ממני תשלום. טריביוט קטן. למה זה כל כך מטריף אותי? חלילה אין לי משהו נגד אף בן אדם שעובד.ת בתעשיית המין. מה שהטריף אותי שבשלושת המקרים האלו, התחלנו בשיחה רגילה ונעימה. הפרופילים שלהן לא נראו כמו פרופילים "מקצועיים". שיתפתי אותן בהרבה והתעניינתי בכל מה שכתבו לי על עצמן. לאורך כל השיחות הן לא ציינו שום מילה בנושא תשלום עבור שירות, עד שעלתה ההצעה לשיחת וידאו. זה קרה לי אתמול בשלוש פלטפורמות שונות לחלוטין, עם נשים שהתכתבתי איתן במשך כמה ימים. שלושה פרופילים שבדיעבד אולי היו פיקטיבים אבל הרגישו אותנטיים שניצלו את הרגשות שלי בתקווה שאהיה מספיק נואש כדי שאשחרר קצת כסף.

עד שאני מרגיש שסוף סוף מתעניינים בי, אני מגלה שסתם מדובר במניפולציה בשקל ואני מרגיש כל כך טיפש ששום נורה אדומה לא נדלקה לי.

בכללי, אני מרגיש שמשהו במנגנון של הנורה האדומה דפוק אצלי. היא לא נדלקה כאשר אקסית אחת בגדה בי טוב טוב ובכתה כמה שהיא רוצה שנישאר ביחד. והיא לא נדלקה כאשר אקסית אחרת הציעה לי נישואים רק כדי שלא ניפרד. והיא לא נדלקה בעוד כל כך הרבה פעמים שהייתי צריך שתדלק עד שכבר היה מאוחר מידי.

זה בגלל שאני סאב? זה בגלל שאני פתי? אני נורא רוצה להאמין שאני טוב מספיק בשביל זוגיות בדס"מית אמיתית אבל מאיפה משיגים את המשאבים לזה לעזאזל? מאוד יכול להיות שעוד יש לי תהליך התבגרות לעבור עם עצמי ולהשתפר כבן אדם. מי כמוני יודע כמה אני לא מושלם. אבל למה יש כל כך הרבה ניצול בסצנה ואיך אני אמור לסנן אנשים כאלו מבלי לפגוע עכשיו באנשים אותנטיים שאולי יפנו אלי בעתיד?

חשוב לי להדגיש שאני לא מצביע על אף קבוצה בהאשמה. ציינתי כמה נשים שפגעו בי, אבל אני ממש לא רוצה ליצור את הרושם שאני בא עכשיו להכליל את כל הנשים וכל השולטות בעולם בחוויות הרעות והאישיות שלי. ממש לא. רוע הוא זרע שטמון בכל אחד ואחד מאיתנו וזאת האחריות של כל אחד מאיתנו לדאוג שלא יצמח שום דבר הרסני מהזרע הזה. הסתברותית הכי סביר שאפגע משולטות בעיקר, כמו שאישה שמחפשת את מה שאני מחפש רק עם גבר, כנראה תפגע בעיקר מגברים, וכנ"ל לגבי כל מגדריות והעדפה מינית אחרת. אני רק רוצה לשפוך קצת מהטינופת שמשאירה אותי ער בלילות.

הגשמתי חלום והזמתי שמלת משרתת. היום היא הגיעה ואני נראה בה פצצה. אבל אין עם מי להרגש. אז מה הטעם? למה קניתי אותה בכלל?

כדי שתשמור אותי כאופציה. לא אכפת לי כמה אגואיסט אני נשמע. חשוב לי שתשמע את זה. אבל אני לא אגיד את זה. למה?

הלכנו למסיבת קינק (לא נציין את שמה). לקראת סוף המסיבה מישהי החמיאה לי על הג'קט ועל כל הלוק (מחמאה גדולה אם זה בא ממשהי שלובשת מחוך). מפה לשם, לקחה אותי פנימה עם בן הזוג שלה, קשרה אותי לצלב, והתחילה להצליף. התחילה ממה שהרגיש לי כמו 8. ביקשתי שתוריד הילוך. לא שמעה. חטפתי מכה בבייצים. ביקשתי עוד פעם שתהיה עדינה. היא פינתה לבן הזוג שלה וצחקה עלי "אני חושבת שהוא מפחד" ופה הבנתי שאכלתי אותה. עוד כמה הצלפות וחטפתי מכה איומה לבייצים שגרמה לי להשתנק מכאב. האסימון נפל לה, ושאלה אם לשחרר אותי. אני מהנהן, דמעות מתחילות לצאת.

הפרטנר שדי נטש אותי לאורך כל המסיבה אבל למזלי היה בסביבה, ראה מה קרה וחיבק אותי. ההיא נעלמה עם בן הזוג שלה אחרי שסימנתי לה שהכל בסדר ושתתן לי אוויר. חודשים אחרי זה ואני עדיין מחכה להזדמנות שיקח אותי לחוויה מפצה (כל זה קרה במרץ). פוליאמוריה או לא, אם הוא לא היה בוכה שהוא רוצה לתקן את מה שעשה, כבר הייתי סוגר את הקשר על איך שהתנהג כלפי באותה המסיבה. כל זה בזמן שכל דיבור עם מלכות נהיה לא רלוונטי כשאני מבהיר שהבייצים שלי הן מחוץ למשחק ואני תוהה עם שלמות הבייצים שלי מוציאות אותי ממעגל הנשלטים הנחשקים.