שוט של כאב

דמיינו לכם
ידידה טובה שלי
בבית, שוכבת במיטה
האדון שלה לא נמצא
והיא מאוננת, מפנטזת את הסיטואציה הבאה...התיאור הוא שלה, משופצר קלות:

"יום חמישי, יש משחק של מכבי.
האדון שלי מזמין אותי אליו ואני לא מבינה למה - הרי צריכים להגיע אליו שלושה חברים בשביל לצפות במשחק.
הוא מסביר לי שהוא זקוק לי כדי לארח. מה???
הוא מורה לי להתפשט. אני רגילה להיות ערומה לידו, ולכן זה לא מביך אותי, אבל בפני גברים אחרים??
עצם המחשבה מבעיתה אותי.
הוא מתעלם ממבט הפחד שבעיניי ונותן לי סינר קטן שמכסה רק את הכוס שלי...פרט לזה אני עירומה לגמרי.
אני ממתינה להם בחשש. בהתרגשות. ברטיבות שהולכת שנבנית בתוכי.

דפיקה בדלת והלב קופץ לי.
אני שומעת אותו פותח את הדלת ואותם מחליפים צאפחות וברכות וצחוקים. רק שהברכיים שלי רועדות, שם במטבח.
כמובן שהם לא מבחינים בי, אבל מהשיחה המהוסה ביניהם אני מניחה שהוא מכין אותם להפתעה.
הרטיבות....אחחח. אני מתה מפחד ומהתרגשות. הוא יודע שפומביות זה אחד הדברים שמדליקים אותי.
אני שומעת אותם עוברים לסלון, את הטלויזיה נדלקת, ואותם מתיישבים, מדברים וצוחקים. נו, השטויות הרגילות שגברים בדר"כ עושים. רק שהפעם זה שונה. מאד שונה...

התור שלי, כמובן. אני קמה מהכסא, מנסה למתוח את הסינר הקטן עוד טיפה, בכדי שיסתיר עוד קצת ממני...אבל מבינה שהמאבק אבוד מראש.
לוקחת את קערת הפופקורן הגדולה ומחזיקה אותה קרוב לחזה בכדי להסתיר כמה שיותר מהשדיים הגדולים והיפים שלי. מצחיק, אני גאה בהם, אבל עכשוי מנסה להסתיר מהם כמה שיותר.
אני יוצאת מהמטבח והולכת לסלון, רואה ארבעה זוגות עיניים גבריות בוחנות אותי, טורפות אותי.
מגיעה לשולחן ואז יודעת שזה זה, אין ברירה,
מתכופפת, מניחה את הקערה מולם ומסמיקה עד שורשי שערותיי.
שתיקה. הם המומים. מבלי להסתכל אני יודעת שעיניהם נעוצות בשדיים הגדולים שמתנדנדים מולם.
ואני משהה את תנועותיי, לא ממהרת להזדקף, מתביישת ונבוכה ורוצה לקבור את עצמי ונדלקת ומתחרמנת מזה שהם רואים אותי ומרגישה את הרטיבות גואה בתוכי
והכל באותו זמן.

אני מזדקפת ובורחת בחזרה אל המטבח, מרגישה את מבטיהם בוחנים את אחוריי החשופים...
עוד כיבוד, סיבוב שני. הפעם זה קצת יותר קל,
אבל אז אני שומעת אותם מדברים עלי. לרגע חשבתי שהם מדברים אליי ורציתי לענות,
אבל אז הבנתי שאני לא יותר ממגש סקסי,
ומי בכלל מדבר אל מגש?
חפץ. אני רק חפץ שמוביל אליהם דברים, עם קימורים שהם אוהבים.

המשחק עוד לא התחיל ואדוני רוצה להשוויץ בי קצת. הוא אומר לי לעמוד מולם, ידיים לצידי הגוף, ואז אומר לי להסתובב. הוא עוצר אותי וממזמז לי את הפטמות, ואני מרגישה את הרטיבות ואת הייחום משתלטים עליי...
הוא רואה את המבט הזה בעיניים שלי. סטירה קטנה ואני מתאפסת.
הוא מורה לי להתכופף עם הגב אליהם ואני שוב מסמיקה, רואה אותם בהפוך בוחנים את הכוס שלי, את חור התחת.
הוא מכניס אצבע לתוכי, מוציא אותה ופורץ בצחוק, מעיר על זה שהזונה שלו מחורמנת.
ואני מתה לברוח ולרדת לו בו זמנית.
הם מדברים על כל חלק בגופי...על הירכיים השמנות שלי, על השיער השופע שהוא אוהב כל כך למשוך, על הפטמות הבולטות והמגורות,
ואני מתה שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותי.

ואז מתחיל המשחק בטלויזיה ואני נשכחת, עומדת שם בצד, עירומה, לא יודעת מה לעשות.
אני מסתכלת עליו בסבלנות, לא מדברת, כמו שהוא הורה לי,
עד שאחרי כמה דקות הוא מסתכל עליי ומסמן לי להתכרבל לרגליו.
אוהבת כל כך להיות שם.

המשחק נמשך ואני משועממת, מתחילה להראות אי שקט. זזה יותר מדי לטעמו, והוא מתעצבן.
פסק הזמן והוא קם, הולך לחדר וחוזר עם הויברטור.
"קחי, שחקי עם עצמך, אך אבוי לך אם נשמע ממך הגה.
ובתור עונש - אסור לך גם לגמור"
אני רוצה לשבת לרגליו ולאונן בפרטיות יחסית, אבל הוא כמובן לא נותן לי...
אני נאלצת להישען על הספה ברגליים מפושקות, שכשהכוס הרטוב שלי מופנה אליהם, ולאונן.
אלוהים, כמה שזה מרטיב אותי. הם רואים את כולי, מבטיהם ננעצים בי, ומבטי ננעץ בבליטות שיש להם במכנסיים.
ואני מענגת את עצמי. משחקת עם הויברטור, מלטפת את הדגדגן, מחדירה ומציאה לאט לאט, נהנית להיות מרכז העניינים, על הבמה.
אבל אז המשחק ממשיך והם חוזרים להסתכל עליו, ואני מושפלת עד עפר. הכוס שלי פחות מעניין מהמשחק? המופע הפרטי שלי?
הם מתרכזים במשחק ולא שמים עלי בכלל.
מי אני בשבילם?
סתם בידור ואפילו לא משהו שווה במיוחד...
הזמן עובר עליי באוננות איטית, מותחת את העונג כי אסור לי לגמור.
ואז מגיעה המחצית והם מתפנים אלי,
חחח....אני כנראה בכל זאת מעניינת יותר מהפרשנים.
סימן מהדום שלי וכולם קמים מהספה, מורידים מכנסיים ותחתונים, האיברים שלהם קופצים החוצה, מוכנים לקרב.
ואני מולם, מאוננת לאט, מתחרמנת הרבה.
הדום שלי אומר להם לזיין אותי, ובכל שלושת החורים.
אני מועמדת על שש על שולחן העץ המסיבי שיש לנו בסלון.
אחד מהם נשכב על השולחן מתחתיי, ואני מורדת ומשופדת על הזין העבה שלו.
מרגישה אותו ממלא אותי עד תום, אני מנסה לזוז אבל משיכת שיער חזקה מבהירה לי שלא כדאי לי לעשות זאת.
השני בא מולי, פותח לי את הפה ובדחיפה אחת מכניס את איברו לפי.
הדום שלי ישוב על הכורסא ממול, מתבונן, מרוצה.
אני נחנקת אבל הוא רק מחייך בסדיסטיות.
ואז אני מרגישה משהו רטוב על חור התחת שלי, ומשהו ארוך ועבה וחם נדחק לתוכי,
ואני כל כך מלאה בשלושת החורים שלי שאני לא יכולה לזוז, משופדת ורטובה.
"קדימה, חברים, תזיינו את השפחה שלי!" אני שומע אותו אומר, והם מתחילים לנוע בתוכי, כולם בו זמנית,
בתחילה בחוסר תיאום, אבל די מהר הם נכנסים לקצב,
כולם יוצאים מתוכי ונכנסים לתוכי ביחד,
רגע משאירים אחריהם חללים רטובים ומבעבעים ומגורים,
רגע ממלאים אותי עד חוסר מקום ומחנק
וזה כל כך משפיל, להיות כלי עבורם. בובת מין,
וזה כל כך מרטיב.

הזיון נמשך, ונמשך, ונמשך,
ואני מתקרבת לשיא, אבל אפילו לא יכולה לסמן לו שאני מתקרבת, ושאסור לי לגמור, כי הוא אמר...
ידיים נשלחות, מועכות לי את הציצים, צובטים את הפטמות הרגישות שלי,
ואני מרגישה את הרטיבות שלי על ירכיי,
ועוד ידיים מספינקות אותי, חזק ומהר, מביאות אותי קרוב יותר ויותר לגבול ההוא...
"את יכולה לגמור, כלבה" אני שומעת אותו, ומשחררת את עצמי
וגומרת וגומרת וגומרת, והם גומרים בתוכי, בתוך כל החורים שלי,
ואני מתמוטטת, מתגלגלת על השטיח העבה, חסרת נשימה.

ההפסקה נגמרה. אני מתה להשתין.
"אפשר ללכת לשירותים בבקשה, מאסטר?" אני לוחשת בחשש.
הוא כועס עלי, אני רואה.
"לא, את לא הולכת, כלבה. למה הסתרת את החזה עם הפופקורן? לא כך הוריתי לך להגיש את הכיבוד.
את מתביישת בעצמך? אם לי לא אכפת שהם ייראו לך את החזה, מי את שתחליטי להסתיר??"
"סליחה, מאסטר...אני מתנצלת. אני...התביישתי."
"לזונה שכמותך אין בושה. את לא זזה עכשיו מפה."
"אבל אני חייבת להשתין, מאסטר."
"תתאפקי."
אני מתאפקת ומתאפקת ולא יכולה יותר. מתפתלת ומרגישה שתיכף אני משתינה פה על השטיח, מתחננת שיאפשר לי ללכת.
הוא מבין שאני באמת לא יכולה להחזיק, אז הוא מושיט לי בחיוך סדיסטי את קערת הפופקורן הריקה.
"תשתיני בתוכה, כלבה."
אני רוצה לקום איתה אבל הוא לא מאפשר לי.
"כאן, לפני כולנו."
החברים שלו מסתכלים עליי במבט רעב, ואני יודעת שאין מצב, בחיים לא אעשה זאת מולם.
הוא רואה את ההיסוס שלי ואומר
"אוקיי, אז תתאפקי..."
הדקות עוברות ואני רואה אותו מציץ עלי לפעמים, ובסוף אני נשברת.
באמצע הסלון, מול ארבעה זוגות עיניים גבריות, אני כורעת ומשתינה לתוך הקערה הריקה. אני שומעת את צחוקו המרושע...
"נו, כלבה. כשאת רוצה את יכולה, שמת לב?"
אני מחליפה צבעים ונצמדת לפינה.
"עכשיו קחי שוב את הויברטור, שחקי עם עצמך אבל לא לגמור!
אם מכבי מנצחים אני מרשה לך לגמור,
ואם הם מפסידים - כל הקערה הזו תישפך עליך..."
החברים שלו צוחקים, לא בטוחים בכלל מי הם רוצים שינצח...הם כבר ראו אותי גומרת, ולראות אותי נוטפת שתן של עצמי יכול להיות מאד משעשע.

עכשיו אני עוקבת אחרי המשחק, מתה מפחד שמא הם יפסידו, ומגרה את עצמי בו זמנית, הולכת ובונה את המתח המוכר והמענג ההוא בתוכי.
למזלי יש אלוהים ומכבי ניצחה, ואני מורשת לגמור עם חיוך ענקי של תענוג על הפנים.

לתומי חשבתי שנגמר הערב אחרי שנגמר המשחק, אבל לא - זה יום חמישי, והדאנג'ן פתוח.
הם רוצים ללכת לבלות, ואני קמה להתלבש.
"לאן את הולכת, כלבונת?"
"להתלבש, מאסטר. אני לא באה אתכם?"
"בטח שאת באה, אבל מי אמר שאת מתלבשת? את הולכת ככה, כמו שאת. מטפטפת זרע ומכוסה במיצים של עצמך, רק שימי עקבים ובואי."
הוא מוסיף לי רצועה שקשורה לקולר שעל צווארי, ואנחנו יוצאים.
אני פותחת את דלת הבית בחשש. אחרי אחת עשרה בלילה, אבל לא כולם ישנים.
ואני עומדת לצאת עירומה החוצה.
דחיפה קלה בגב ואני בחוץ, מוכנה או לא.
הם מדברים בקול רם, בכוונה, והלב שלי נופל שמישהו אולי ייפתח דלת לראות מי בחדר המדרגות.
המזל לצידי. אף אחד לא פתח שום דלת.
כולנו נכנסים לאוטו ואני יושבת במושב האחורי בין שני גברים.
אחד מזמז לי את הפטמות, השני דוחף לי אצבע לכוס, מוציא אותה מכוסה בזרע, ומורה לי ללקק אותה עד שהיא נקיה. הוא משועשע, אני מתה ממבוכה.
המאסטר נוהג, מציץ במראה האחורית, רואה מה הם עושים לי וצוחק...

חצי שעה ואנחנו מגיעים למועדון, ואז אני מובלת החוצה. ארבעה גברים ואישה עירומה קשורה ברצועה.
יש אנשים בטיילת. הם מסתכלים עלי, מצביעים. ואני שוב רטובה.
למזלי אנחנו נכנסים מהר למועדון, לפני שההתקהלות סביבי גדולה מדי. רק חסר לי שמשטרה תבוא ותעצור אותי...
המועדון מפוצץ אבל כל העיניים עלי, שקט מסביב.
בחורה ערומה מובלת ברצועה.
הוא לוקח אותי למרכז הבמה, מול כולם, שם אותי באור הזרקורים, ואז...."

פה האדון שלה מגיע הביתה, נכנס לחדר השינה ורואה אותה עם עיניים עצומות, מאוננת בטירוף,
וכמובן מסתער עליה וטוחן לה את הצורה...
:)