הקלדתי את המילה "אושר" ונכנסתי לרכב. האפליקציה שלחה לי הוראות ניווט מבולבלות.
הנהג מאחורי איבד את הסבלות והאיץ בי להתקדם. היות וניווט הוא אחד הצדדים היותר חלשים שלי. לא הייתי מופתעת למצוא את עצמי בכביש המהיר מבלי להכיר בכלל את הדרך.
באפליקציית הספוטיפיי התנגן השיר "עוד ארוכה הדרך אל האושר". לא התאים לי לשמוע על דרך ארוכה, אז בחרתי להקשיב למתכון שהבטיח איך "להיות מאושרים בכמה דקות", הייתה משולבת בו פרסומת על מאמן שקרא לעצמו "מאמן אושר".
מכונית עקפה אותי מצד ימין והמשיכה להתפתל במהירות בין הנתיבים. החלטתי לצאת מהכביש בהזדמנות הראשונה. כדי לחשוב על המילה "אושר" מבלי שיפריעו לי מסביב.
ניסיתי להיזכר מתי פגשתי "אושר" ואיך הרגשתי בכל פעם שפגשתי אותו.
מעלית הזמן הדמיונית שלי הובילה אותי אל ספר זיכרונות ישן שהיה שמור אצלי מימי בית הספר היסודי. אחד הילדים בכיתה איחל לי "ים של אושר", ילדה אחת איחלה לי "אוקיאנוס של אושר". בכל דף היה רשום משהו שסימל מינון גבוה יותר של אושר. בסוף הספר, היה רשום משפט בכתב יד דהוי. נראה כמו שייך למישהו שכתב ומחק ותיקן ואני לא כל כך הצלחתי להבין את המשפט שרשם שם. הייתי בטוחה שהוא התכוון לאחל לי "הרבה שנים של אושר" שזה היה דומה לים ולאוקיאנוס שחבריו כתבו לי בדפים הקודמים. אבל בטעות הוא כתב לי "הרבה שניות של אושר". האיחול שלו היה ממש "קטן" מהאיחולים שכתבו לי בדפים הקודמים. איך אפשר בכלל להשוות שניה של אושר לים או לאוקיאנוס של אושר.
תמרור עם תמונה של בית, הודיע לי שאני כבר לא על הכביש המהיר. אחריו הופיע תמרור עם תמונה של ילדים החוצים את הכביש. נעצרתי ליד מעבר החציה. ילד עם כלב קטן חצה את הכביש. הכלב החליט לעצור פתאום באמצע, ולרחרח בהתלהבות רבה כתם שהיה על הכביש. כל המכוניות חיכו לו בסבלנות. מבלי שאתכוון בכלל התחלתי לחייך, ואז המחוג של השניות בשעון סימן לי שניה אחת. אחריו חצה את הכביש עובד זר שדיבר בעברית משובשת עם איש אחד מבוגר שניסה לענות לו בשפה שלו, שניהם החזיקו ידיים. השעון הפנימי שבתוכי עצר לי את הזמן לעוד שנייה אחת שגרמה לי לחייך.
המשכתי להביט וראיתי נער צעיר יושב על ספסל בתחנת האוטובוס ומדבר בטלפון. ואז הגיעה מישהי שסימנה לו שהאוטובוס הגיע, ברגע האחרון הוא הספיק לעלות ואני שוב חייכתי. ככול שהבטתי יותר הבנתי איך מרגישה שנייה של אושר. מה שעזר לי להבין עד כמה האושר הוא קרוב, עד כמה אין לו הוראות הגעה, וכאשר מצליחים להביט בו הוא מפציע מבין העננים, מחבק אותנו ומצליח לזרוח אלינו גם ביום חורפי וגשום. כל זה מתרחש במשך שניה אחת. ולפעמים היא יכולה למלא את הלב יותר מים או אוקיאנוס כי היא נמצאת ליידנו וקל ופשוט כל כך להשיג אותה.
**כתבה - ענת, מתנדבת ער"ן