לפני שנתיים. 30 בספטמבר 2022 בשעה 15:51
מוזר להיזכר בתקופה שעדיין לא הבנתי שאני בעצם הזאב
התגבשות
אולי הגיע הזמן להתחיל לכתוב פהלפני שנתיים. 28 בספטמבר 2022 בשעה 22:20
יום כזה שפתאום יש ריקנות מהדהדת ומצב רוח כבד ומעיק. הרציונל מנסה לקחת שליטה ולנפנף את זה או לכל הפחות להבין למה זה קורה פתאום, הרי אתמול היה בסדר גמור ושום דבר לא קרה. אולי בעצם זה בגלל ששום דבר לא קרה... ואולי זו הנוירוכימיה הדפוקה שלי מתחננת שאחזור לכושר כדי שהיא תתאזן סוף סוף.
לפני שנתיים. 27 בספטמבר 2022 בשעה 10:03
מה שרציתי אתמול בלילה היה סשן שיעיף אותי עד אובדן חושים
מה שקיבלתי היה מסיבה ממש כיפית עם חברים אהובים במיוחד
וואלק טרייד לא רע בכלל אבל... אבל...
לפני שנתיים. 25 בספטמבר 2022 בשעה 0:47
קיבלתי לפני שבוע חדשות רעות מהרופאים, לא פעם ראשונה בחודשים האחרונים שזה קורה. יש משהו לא תקין בגוף שצריך לתקן וזה לא סיפור וזה לא מסוכן וזה לא דרמטי אבל זה לא יהיה נעים. וכמובן שיש ביורוקרטיה להתמודד איתה לפני שיואילו בטובם לעשות את ההליך ובינתיים אני צריכה פשוט לחכות שזה יגיע. אבל הקטע הוא שעם החרא הנוכחי, אני באמת בסדר. לא מאה אחוז כרגע מן הסתם אבל ברור לי שזה זמני ושאני אהיה בסדר. מה זה כבר עוד קצת כאב.
לפני שנתיים. 23 בספטמבר 2022 בשעה 23:27
Sweetheart you'll find
mediocre people do
exceptional things all the time
לפני שנתיים. 23 בספטמבר 2022 בשעה 16:13
קורה לפעמים.
יעבור.
לפני שנתיים. 15 בספטמבר 2022 בשעה 8:17
Can see in your mind
לפני שנתיים. 12 בספטמבר 2022 בשעה 23:03
איזו הקלה זאת להיפטר ממטען מיותר בחיים
ולהפסיק לחשוש מזה
איזו קלילות נהדרת, בחיי.
לפני שנתיים. 11 בספטמבר 2022 בשעה 22:31
לא יודעת למה חשבתי שיש לי מה לחפש במיטה של גבר שידעתי שאין טעם אפילו לנסות לחלוק איתו שירים שמלהיבים אותי
לפני שנתיים. 11 בספטמבר 2022 בשעה 16:06
have taken over the asylum