לפני 3 שנים. 19 בדצמבר 2020 בשעה 14:13
הרבה זמן עבר מהסשן ההוא, מסופ"ש שלנו יחד.
כן, אני מתגעגע. כן, אני לא שוכח.
כזה אני, רגיש.
כזה אני, איכפתי.
זוכר כמעט כל רגע שלנו יחד, ככה אני אוהב את הנשלטות שלי.
יפות, רכות, נאמנות לי ולאמת שלהן.
כן, הסשן הזה והפוסט הקודם אמיתיים לגמרי, עם מישהי שאהבתי.
לא אשכח אותה כי אני אדם שאוהב להתרגש, לחוות ולהנות יחד.
מתחבר לאמת שלי ולא מפחד ממנה. מביט לה בלבן של העיניים ומחייך אליה.
סשן שהיה, כך היה..
אנחנו משחקים. קצת. :)
מתמקמים לנו, את מתפשטת מולי, אני יכול בכל רגע לקחת אותך. משתהה, משחק בך, נהנה מהגוף המושלם שלך.
אני מוריד אותך לרצפה ליד הרגל של המיטה ומעמיד אותך על כרית עם הפנים אליה, כי אני מתחשב בברכיים שלך(:
אני מחייך כשאני רואה את האזיקים. הם קצת וניליים, ואולי לא. את אישה פרקטית מאד והתחושה שלי היא שאכן הוכחת את זה כשאני מגלה כמה האזיקים פרקטיים למרות המראה המטעה.
המפרק של הידיים שלך נכבל באזיק רך אחד. היד נמשכת קדימה והמתכת מלפפת רגל של מיטה ומתחברת ליד השניה שלך. אני אוהב את זה. ראש על הרצפה והתחת למעלה. כל כך חלשה. כנועה. כל כך לא אופייני לאישה כמוך, אשה חזקה, שולטת בבית אך כלבה מולי. ואולי את נהנית מזה כי אני כל הזמן אומר כמה יפה את ככה, כמה כנועה- ואוחח... את מתגרה, מורידה את הראש יותר ומרימה את התחת יותר ומפשקת את הרגליים יותר.
"איזה כוס יפה יש לך, כלבונת". אני אומר. כי את מושלמת, ויש לי אותך לסופ"ש שלם. רק בשבילי. כי את איתי.
הכוס שלך חלק, יפה, שפתיים מושלמות וריח. הריח שלך מושלם.
משום מה המחמאה מביכה אותך אבל זה לא מונע מהכוס היפה שלך להפסיק לנזול על היריכיים הפנימיות שלך. ואני רק נוגע ביריכיים ושואל "מה זה, כלבונת, ממה זה?" וצוחק. את שומעת אותי זז מאחוריך ואת לא מסתובבת למרות שאת יכולה כי לא אמרתי לך שאסור. ואת סוגרת את העיניים למרות שאין לי כיסוי כדי לא לדעת מה אני עושה. את שומעת אותי שותה. אחרי כמה רגעים אני מניח לפניך צלוחית עם מים ואת כל כך רוצה לרצות אותי שהאף שלך טובל בקור. אני צוחק שוב. זה גורם לך לחייך.
אני משחק לך בתחת. מכניס חרוז אחר חרוז בעדינות. את לא מצליחה להתרכז מספיק כדי לדעת כמה הכנסתי. הספאנקים שאת חוטפת בין לבין מוציאים אותך מריכוז ואת בקושי מצליחה להגיד "תודה, מאסטר". עד שגם זה לא יוצא לך מהפה. חצי מהצעצוע מזדקר לך מהתחת המושלם שלך ואת מרגישה כמו כלבה אמיתית עם זנב.
תחת יפה, שמוחברות אליו שתי רגליים מושלמות, רזות, חלקות עם כפות רגליים שלקוחות מציור.
אני מרגיש כאילו את נקרעת כשאני נכנס לתוכך בחדות ומזיין אותך מהר, באגרסיביות. בכוס המושלם שלך. הצעצוע דוחק בך, הלחיים של התחת שלך בוערים מהספנקים שבין לבין, הכוס שלך דומע בגלים כל פעם שהביצים שלי מתנגשות לך עם הכוס בקול סוטר. הרעש המושלם הזה שבא והולך בכל רגע ורגע. רעש של כיף, רעש של הנאה.
כשאני גומר אני מסמן אותך בזרע שלי. הזרע שאת אוהבת בכל מקום. הפעם על התחת המושלם שלך.
כשהכל נגמר את לא זזה. אני נזכר שאמרת שכואבות לך הברכיים כי בשלב מסוים לא הייתה שם כרית. את לא יודעת אם להתאכזב או לא. אבל לפחות מישהו מאיתנו דואג לבריאות שלך. הבעיה שלך בברכיים תמיד הדאיגה אותי.
אני זוכר שסיפרת לי איך הכל אצלך בראש מעורבב. אבל את לא מבינה במה זכית שהלשון שלי מלטפת את "הכוס היפה שלך" והשפתיים שלי מוצצות לך את הבהונות. "אני רק יודעת שאני מתפרעת מזה ברמות שלא ציפיתי להן. ואז המוח אומר לי שלום ומתחבר אלי חזרה רק אחרי 12 שעות שינה. וכל הזמן את רטובה."
את יודעת שהמוח שלי עובד כל הזמן, יודע מה הוא רוצה. לקשור, להכאיב או לגרום לך לנבוח.. או למצוא איזה בחורה קטנה לזיין לה ת'צורה עד שהיא תתחנן לגמור. ואז לצחוק לה בפרצוף ולהשאיר אותה קשורה לכמה שעות על החוצפה, עם הכוס פתוח ונוזל.
ושהיא תישבר אזיין אותה.
