להכפיף אותך

צהריים, רגיל ובעבודה.

הבת דודה של אישתי מתקשרת:

"אישתך פונתה באמבולנס בכיסא גלגלים, הרכב שלה מעוך על הכביש"

פחד, שיתוק וצמרמורות.

היא בסדר, ותודה לכל מי ששלח הודעה ושאל לשלומה.

העיקר שהכל בסדר.

אבל, הדקות האלה של הפחד ומה איתה ועד שאני מגיע לבית החולים, מלחיץ ומפחיד מאוד מאוד.

רק בריאות, הכי חשוב ❤

לא תמיד אני יודע מה עדיף.

שהיא תספר, לחפור ולהעמיק במחשבות והרצונות,

או פשוט לוותר? להעלים עין?

לחפור ולחפור בשאלות, להבין מה היא בדיוק רוצה ואיך.

מה עדיף, להסתיר?

אם היא תסתיר הרצון שלה יעלם? ברור שלא.

אבל אני סקרן ואוהב לדעת.

להתגבר על תחושות הקנאה, האגו והמקום שלי כזכר אלפא אצלה.

עמוק, מורכב ומשנה חיים, לעיתים גם משנה את כל הזוגיות שהייתה לנו.

לפעמים רק במשפט אחד.

מורכב.

אז אחרי אישתי הגיע תורי,

היה באמת סופ"ש מהמם, נעים ועם המון גילויים.

סופ"ש שבו פתחנו, הכלנו והעלינו את כל הקשיים שצברנו ועדיין צוברים.

בפטישים החדשים, הפתיחות שלך, פתיחות שאני מכיל, מבין ונותן לה עומק, זמן ומקום.

בהתחלה זה הלם גדול, להבין שלאישתך יש רצונות משלה, פנטזיות וגחמות שחשבת ששמורות רק לעולם 'הגברים'. אוי, כמה תמים.

אולי שובניסט מצידי היה לחשוב כך, היום כיותר פמניסט, מכיל ומבין אני יודע שאין לזה מקום.

נהנה לראות אותך נהנת מהדרך, מהשיח הפתוח, הכנה ולעיתים שמכאיב.

מעדיף לדעת את האמת הכואבת מאשר השקר הנעים. זה אני, לטוב ולרע.

שמח שאנו מתפתחים, למדים ומבינים שעם השנים לומדים ללכת לכל מיני כיוונים. רק צריך לדאוג לצעוד יחד(;

אוהב אותך.

והנה חלק מהאביזרים שבחרת לך לסופ"ש שלנו.

ישנם מצבים שתה מניח שאתה לא יכול לספק הכל לבת זוגתך,

רגעים בהם אתה לפעמים אולי "מוותר" למען זה שיהיה לה טוב יותר, ובסופו של דבר גם לך.

הרי למה לקחת מונופול על האושר וההנאה למי שאיתך?

ישנה קנאה, ברור שיש. לא כזו שגורמת לא לישון בלילה או לצאת בעצבים ובטריקת דלת מהבית.

קנאה שהיא בריאה לזוגיות. אבל צריך תמיד לדבר עליה.

הולכים צעד קדימה, שניים אחורה, ארבעה קדימה ושוב אחורה.

סוג של ריקוד שלא נגמר, עליות ומורדות, רכבת הרים אינסופית עם לופים שמגיעים בהפתעה גמורה.

הפרגון חשוב, ההכלה והשיח הפתוח והכנה שבנינו, לזוגיות, למשפחה ולילדים.

הכתיבה גם זה סוג של פורקן, כיף לכתוב ולפרוק מחשבה, זה עושה לעצמך סדר בראש גם.

מקווה שתמיד נדבר, נפתח ונדע לשים את הבעיות על השולחן.

היא טסה לחו"ל. שוב.

זה מאתגר לחוות את זה שוב, במיוחד אחרי כל מה שהיא סיפרה.

הרי הם היו רק בקשר. אז למה הבטן מתהפכת?

היא ארזה, התארגנה, התלבשה יפה והכינה הכל לפגישות שלה שם.

לראות את מה שהיא אורזת, להיות איתה בארגונים שלה, לדבר איתה ולשאול אותה שאלות ממוקדות.

ועדיין, יש בזה את הקושי והכיווץ הזה. למה?

כשהפן המנטאלי נשחק בזוגיות ארוכה

אך למרות הכל, לא ויתרתי לה ;)

הראש שלך מונח על החזה שלי, את מרגישה את דפיקות ליבי.

היד שלי לופתת אותך אלי, מגוננת, שומרת.

היד הזו, שיש לה הרבה משמעויות עבורך.

קרבה, חום וגם אהבה.

את מנשקת אותי, נשיקה שמקרבת, שגורמת לגוף לרצות להיכנס אלייך. נשיקה עדינה ורטובה.

היד שלך על צווארי וירכייך לופתות את הירך שלי, נמרחות, מתקרבות ומשתפשפות.

הרטיבות שלך עוברת אל הירך שלי, האצבעות שלי בתוכך.

"בבקשה, תכניס את הזין שלך אלי" את אומרת ומסתובבת עם הטוסיק אלי.

טוסיק למעלה ראש למטה, ידיים מתחת לראש.

מכשכשת מעט בישבנת ומתחננת אליו.

אני נכנס אלייך ודופק אותך, חזק, באגרסיביות.

את הזונה שלי אני אומר לך, החור שלי.

ממלא אותך בזרעי שוב ועוד פעם אחת, כמו שאני אוהב, להישאר עד שהכל יצא.

שוכב לידך ואת חוזרת אל החזה שלי.

מגן עלייך, שומר עלייך.

הרבה זמן עבר מהסשן ההוא, מסופ"ש שלנו יחד.

כן, אני מתגעגע. כן, אני לא שוכח.

כזה אני, רגיש.

כזה אני, איכפתי.

זוכר כמעט כל רגע שלנו יחד, ככה אני אוהב את הנשלטות שלי.

יפות, רכות, נאמנות לי ולאמת שלהן.

כן, הסשן הזה והפוסט הקודם אמיתיים לגמרי, עם מישהי שאהבתי.

לא אשכח אותה כי אני אדם שאוהב להתרגש, לחוות ולהנות יחד.

מתחבר לאמת שלי ולא מפחד ממנה. מביט לה בלבן של העיניים ומחייך אליה.

סשן שהיה, כך היה..

אנחנו משחקים. קצת.  :)

מתמקמים לנו, את מתפשטת מולי, אני יכול בכל רגע לקחת אותך. משתהה, משחק בך, נהנה מהגוף המושלם שלך.

אני מוריד אותך לרצפה ליד הרגל של המיטה ומעמיד אותך על כרית עם הפנים אליה, כי אני מתחשב בברכיים שלך(:

אני מחייך כשאני רואה את האזיקים. הם קצת וניליים, ואולי לא. את אישה פרקטית מאד והתחושה שלי היא שאכן הוכחת את זה כשאני מגלה כמה האזיקים פרקטיים למרות המראה המטעה.

המפרק של הידיים שלך נכבל באזיק רך אחד. היד נמשכת קדימה והמתכת מלפפת רגל של מיטה ומתחברת ליד השניה שלך. אני אוהב את זה. ראש על הרצפה והתחת למעלה. כל כך חלשה. כנועה. כל כך לא אופייני לאישה כמוך, אשה חזקה, שולטת בבית אך כלבה מולי. ואולי את נהנית מזה כי אני כל הזמן אומר כמה יפה את ככה, כמה כנועה- ואוחח... את מתגרה, מורידה את הראש יותר ומרימה את התחת יותר ומפשקת את הרגליים יותר.

"איזה כוס יפה יש לך, כלבונת". אני אומר. כי את מושלמת, ויש לי אותך לסופ"ש שלם. רק בשבילי. כי את איתי.

הכוס שלך חלק, יפה, שפתיים מושלמות וריח. הריח שלך מושלם.

משום מה המחמאה מביכה אותך אבל זה לא מונע מהכוס היפה שלך להפסיק לנזול על היריכיים הפנימיות שלך. ואני רק נוגע ביריכיים ושואל "מה זה, כלבונת, ממה זה?" וצוחק. את שומעת אותי זז מאחוריך ואת לא מסתובבת למרות שאת יכולה כי לא אמרתי לך שאסור. ואת סוגרת את העיניים למרות שאין לי כיסוי כדי לא לדעת מה אני עושה. את שומעת אותי שותה. אחרי כמה רגעים אני מניח לפניך צלוחית עם מים ואת כל כך רוצה לרצות אותי שהאף שלך טובל בקור. אני צוחק שוב. זה גורם לך לחייך.

אני משחק לך בתחת. מכניס חרוז אחר חרוז בעדינות. את לא מצליחה להתרכז מספיק כדי לדעת כמה הכנסתי. הספאנקים שאת חוטפת בין לבין מוציאים אותך מריכוז ואת בקושי מצליחה להגיד "תודה, מאסטר". עד שגם זה לא יוצא לך מהפה. חצי מהצעצוע מזדקר לך מהתחת המושלם שלך ואת מרגישה כמו כלבה אמיתית עם זנב.

תחת יפה, שמוחברות אליו שתי רגליים מושלמות, רזות, חלקות עם כפות רגליים שלקוחות מציור.

אני מרגיש כאילו את נקרעת כשאני נכנס לתוכך בחדות ומזיין אותך מהר, באגרסיביות. בכוס המושלם שלך. הצעצוע דוחק בך, הלחיים של התחת שלך בוערים מהספנקים שבין לבין, הכוס שלך דומע בגלים כל פעם שהביצים שלי מתנגשות לך עם הכוס בקול סוטר. הרעש המושלם הזה שבא והולך בכל רגע ורגע. רעש של כיף, רעש של הנאה.

כשאני גומר אני מסמן אותך בזרע שלי. הזרע שאת אוהבת בכל מקום. הפעם על התחת המושלם שלך.

כשהכל נגמר את לא זזה. אני נזכר שאמרת שכואבות לך הברכיים כי בשלב מסוים לא הייתה שם כרית. את לא יודעת אם להתאכזב או לא. אבל לפחות מישהו מאיתנו דואג לבריאות שלך. הבעיה שלך בברכיים תמיד הדאיגה אותי.

אני זוכר שסיפרת לי איך הכל אצלך בראש מעורבב. אבל את לא מבינה במה זכית שהלשון שלי מלטפת את "הכוס היפה שלך" והשפתיים שלי מוצצות לך את הבהונות. "אני רק יודעת שאני מתפרעת מזה ברמות שלא ציפיתי להן. ואז המוח אומר לי שלום ומתחבר אלי חזרה רק אחרי 12 שעות שינה. וכל הזמן את רטובה."

את יודעת שהמוח שלי עובד כל הזמן, יודע מה הוא רוצה. לקשור, להכאיב או לגרום לך לנבוח.. או למצוא איזה בחורה קטנה לזיין לה ת'צורה עד שהיא תתחנן לגמור. ואז לצחוק לה בפרצוף ולהשאיר אותה קשורה לכמה שעות על החוצפה, עם הכוס פתוח ונוזל.

ושהיא תישבר אזיין אותה.