בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פעם ראשונה בים

לפני יום. 23 במאי 2020, 23:17

המקום שבו אני גרה הוא יפה להפליא.

 

לא יופי עוצר נשימה.

לא יופי מרהיב או נשגב

שהולם בך במראות ובצבעים עזים.

לא "ביריית תותח".

יופי פשוט.

שקט.

כמעט בנאלי.

כזה שמרגיע ומשקיט את הנפש.

שעושה "פו" על הפצעים.

במיוחד בסופו של יום, כשהשמש כבר לא לוהטת והאור רך.

ואז הכחול של השמיים והסגול של ההרים והירוק של השדות

מלטפים את העיניים וצובעים את המבט

בגוון העדין, המנחם של חמלה.

 

כזה יופי.

 

(גם האנשים שבקרבם אני חיה יפים ככה).

 

 

לזכרה של ח'

 

 

 

 

 

 

לפני 5 חודשים. 16 בדצמ׳ 2019, 0:19

לחצות את השיטפון.

בלי לעמוד במקום ובלי לדחוף.

בלי לשקוע ובלי להיסחף.

כך.

 

 

 

 

 

 

לפני 7 חודשים. 30 בספט׳ 2019, 23:15

אני מתעוררת.

אני מתרגשת, אני מתרחשת.

אני צומחת.

אני מרגישה את הפעימות.

את האיוושה, את התנועה.

אני ערה.

 

אני שוגה בדמיונות, שקועה בהזיות.

בונה מגדלים באויר.

 

הגיע זמן של נדודים.

אני עפה מכאן.

רחוק.

 

שתהיה שנה טובה ומבורכת.