אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

26.11.2021

היא באה אלי,ילדתי את הילדה הקטנה שלי,האוצר הקטן שלי,המלאכית ששומרת עליץ

בשבת היא הייתה אמורה להיות בת שנה,

ואני כלכך מפחדת שזו תהיה השבת השחורה שלי.

דווקא הצלחתי להתקדם מבחינת הנפש בגלל הטיפול.

והשבת האחרונה הייתי ממש בטוב,יצאתי וטיילתי עם הגדולה שלי ונתתי לה אותי על השבת.

אני מתגעגעת אליה כלכך ומנסה להמשיך הלאה.

אבל היא תמיד איתי בכל מקום וזמן.

אני מרגישה שזה היה שבוע טוב עם מלא חיוכים והרגשה טובה ושמחה.

מקווה שאני על הגל הנכון, ולאט לאט אני אחזור לעצמי.

אני טובה בלכתוב מילים,

אני טובה בסקס,

אני טובה בנשיקות מזמוזים,

ואני טובה בלהשאיר טעם של עוד.

אבל מאז ולבנות את זה למשהו רציני,כמו שאני רוצה יש דרך ארוכה.

היום ניפגשתי עם הבן 21,היו חירמונים מלא דיבורים מזמוזים

וסוף סוף נהנתי.

הוא שאל אותי שאלה אחת-

אם אני רואה את עצמי בעוד 5 שנים בזוגיות,

אמרתי לו שאני גרועה בזוגיות, גברים לא יודעים כל כך איך להכיל את כל הדבר שקוראים לו נל.

אני קשה לעיכול.

לא יודעת אם זה קשור לזה שאני מאד כנה ולא מתביישת במי שאני.

או שפשוט אני הבעיה.

אבל אני יןדעת עד כמה שאני קשה להכלה גם קשה לשחרר אותי,אני לא צוחקת שאני אומרת 

זהירות אל תתמכרו אלי,כי לרוב הם נשארים גם שהם מתבאסים שהם לא יוכלו להמשיך איתי הלאה, אני לא באה עכשיו להשתחצן או משהו וכו.

זה פשוט איך שזה.

אבל היה לי כייף המפגש הונילי הזה ואני שמחה שאני נותנת לעצמי להנות גם עם הוניל הזה.

ושאני סוף סוף.השתחררתי ויכלתי לתת לעצמי ולנפש להנות למרות כל האובדן והאבל שלי.

שהוא לא מרגיש בנוח שאני מדברת עליו עם אחרים.ות לפני שאנחנו בכלל נפגשנו (רק אם להיות כנים בסהכ נתתי לו שם תואר ואמרתי ממש בכלליות מה אני מרגישה ואיפה הקשר עומד עכשיו נטו להוציא את זה מעצמי לאלו שאני מחשיבה כחברים,אף פרט אישי עליו לא נאמר בשיחות האלו).

סליחה שיש חיבור טוב והייתי צריכה להוציא את זה.

אבל לצפות ממני להיות כנועה,לומר לי לשלוח תמונות עירום, לא להפסיק לשוחח על סקס ,לשלוט לי על האוננות ולנסות לקבוע לי על כל היבט בחיי כמעט,זה בהחלט בסדר גם אם עדיין לא נפגשנו?

לידע הכללי,

אני לא סוד של אף אחד,ולא מתיימרת להיות מישהי שפחות מעדיפות הראשונה.

והמשפט הזה בהחלט לימד אותי איך הוא רואה אותי ואיפה הוא שם אותי.

אז בהחלט אמרתי לו שאני מצטערת אבל אני מעדיפה להקשיב לאינטואיציה שלי ולא לכוס שלי.

התחלתי לשוחח עם ילד בן 21,

וטוב אני לא יודעת איך לאכול את זה.

כמה אנרגיות אמא.

אני מרגישה ממש קשישה ולא יודעת אם זה טוב לבטחון  העצמי שלי😂

הוא עדין מתלהב מנשיקות החמוד.

מנש מתלהב.

כאלו ממש ממש מתלהב.

לא יודעת האם לקחת את התיק הזה עלי,

אבל לבינתיים  נחמד לי לדבר עם ילד.

אובדן,

זה משהו קשוח לחוות,

זה משהו שאתה מאבד לתמיד.

החלל שם בלב נשאר לך תמיד,

אתה לא יכול להחזיר את מה שאבד לך,

אתה לא יכול אכשהו למלא את החלל הזה.

אתה פשוט צריך להתמודד עם זה.

אנשים מצפים ממך לשכוח,לעבור הלאה, למחוק תמונות וסרטונים ויאללה לקום.

הם אומרים יש לך בת את חייבת להתאפס ולקום,את חייבת לעשות את זה מהר.

ואיך בדיוק עושים את זה אנשים חכמים?

לתת עצות זה נחמד, אבל הנפש של החווה צריכה להתרפאות וריפוי לוקח זמן.

נכון יש לי בת,ואני מנסה לקום בשבילה.

אבל רגע,חכו רק איבדתי את הילדה השניה שלי ואני צריכה לעכל את זה.

אני לא רוצה מילות נחמה,מבט מלא רחמים ואמפטיה.

אני רק צריכה  שתעזבו אותי בשקט ותיתנו לנפש שלי להתרפא.

אני כמו הגאות והשפל,

פעם למעלה ופעם למטה.

אומרים שמזל סרטן נשלט ע"י הירח, הרי הירח הוא לפעמים מלא ולפעמים חסר, הוא מסמל חוסר יציבות וחוסר בהירות,

וכך המצבי רוח שלי,

וזה החוסר האיזון שבי,החוסר יציבות שלי.

אני יכולה לקום מאד שמחה ובהיי ומהר מאד לנדוד לעצבות ולחוסר חשק.

בתקופה הזו אני לרוב נוטה לעצבות וחוסר שקט מובהק, ויש ימים בודדים שאני שמחה וצוהלת.

ואני לא אוהבת את זה,

אני רגילה תמיד להיות בהיי ושמחה,ועכשיו העצבות מתפשטת אצלי לאט לאט ואוכלת כל תא שמח בגופי,

ואין לי כוח אפילו לעצור אותה.

פעם הייתי נלחמת בזה,בכל הכוח.

כיום אני מותשת ממלחמות, ולאט לאט מוצאת את עצמי מתייאשת.

כי אני אבודה ואני לא רואה איך אני חוזרת לעצמי,

אני יותר נכון אבודה ושבורה.

קשה לי להתחבר לאנשים שלמים כי אני מרגישה שאני מכתימה אותם עם הרסיסים שלי שעפים לכל עבר.

אני רוצה לצאת, להתאוורר אבל אני לא מסוגלת

אני מפחדת מהעולם שבחוץ פתאום.

ואף פעם לא הייתי פחדנית יש לומר אפילו שלא היה בי פחד.

אבל אם לא הצלחתי לשמור על הקטנה שלי בחיים איך אצליח לשמור עלי?

העולם הזה אכזרי,

ואני מחפשת כלכך את זה שיגן עלי מפניו,

וזה מפגר,

למה אני צריכה שיגנו עלי?

אבל הטראומות עוד בועטות וחיות והן קצת תוקעות אותי בבית.

התקופה שעברתי היא התקופה הכי טראומתית שעברתי,כן אפילו יותר טראומתי מהאונסים שעברתי והשיברון לב שעברתי.

בגלל זה אני כלכך מפחדת להפתח,ולהיות אני.

יש לי חומה כלכך קשה לפני הלב שלי שאני לא יודעת איך בכלל להוריד אותה.

היא מוקפת בכלכך הרבה חוטי ברזל, דוקרנים ושערים.

שחס וחלילה לא יצליחו לפגוע בי שוב.

אני רוצה שהלב שלי יהיה חופשי,להיות יציבה ולהחזיר את השמחה לחיי.

כי אם זה לא יחזור אני אנבול לאט לאט וישאר ממני רק קליפת אדם ללא תוכן וללא מהות בחייו.

הלכתי עם סנדלי עקב מלשכת התעסוקה עד הבית שלי ברגל וזה בערך 

שעה +

סתם מעדכנת 😂

"..𝐘𝐨𝐮'𝐫𝐞 𝐚 𝐟𝐮𝐜𝐤𝐞𝐝 𝐮𝐩 𝐠𝐢𝐫𝐥 𝐢𝐧 𝐚 𝐟𝐮𝐜𝐤𝐞𝐝 𝐮𝐩 𝐰𝐨𝐫𝐥𝐝
𝐘𝐞𝐚𝐡, 𝐲𝐨𝐮'𝐫𝐞 𝐛𝐫𝐨𝐤𝐞𝐧, 𝐲𝐨𝐮'𝐫𝐞 𝐚𝐥𝐨𝐧𝐞, 𝐛𝐮𝐭 𝐭𝐡𝐚𝐭'𝐬 𝐣𝐮𝐬𝐭 𝐭𝐨𝐮𝐠𝐡 𝐥𝐮𝐜𝐤, 𝐠𝐢𝐫𝐥
𝐍𝐨𝐰 𝐲𝐨𝐮 𝐰𝐚𝐧𝐧𝐚 𝐠𝐨 𝐛𝐚𝐜𝐤 𝐡𝐨𝐦𝐞, 𝐛𝐮𝐭 𝐲𝐨𝐮 𝐜𝐚𝐧 𝐫𝐮𝐧 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
𝐈 𝐜𝐚𝐧 𝐬𝐡𝐨𝐰 𝐲𝐨𝐮 𝐬𝐨𝐦𝐞𝐭𝐡𝐢𝐧𝐠 𝐝𝐢𝐟𝐟𝐞𝐫𝐞𝐧𝐭, 𝐢𝐟 𝐲𝐨𝐮 𝐩𝐫𝐨𝐦𝐢𝐬𝐞 𝐲𝐨𝐮 𝐝𝐨𝐧'𝐭 𝐥𝐞𝐚𝐯𝐞.."

יום שישי בערב חבר טוב שלי שולח לי הודעה אם בא לי להיפגש כי הוא לבד השבת והוא מרגיש די בודד,

וואלה אחרי תקופה ארוכה שלא נפגשנו כי לא הייתי מסוגלת נפשית להפגש עם אנשים, 

אמרתי כן,כי הייתי צריכה הסחת דעת.

עבר עלי יום לא פשוט ושבוע לא פשוט בכלל מבחינה נפשית.

אנחנו מכירים כבר 13 שנה בערך,והוא כבר יודע מתי לשחרר ומתי ליצור קשר.

הייתי זקוקה לנחמה,להרגיש אהובה וחשובה.

והוא תמיד נותן לי הרגשה שאני האדם היחיד בעולם,

ובעיניו אני האדם הכי טהור וטוב שיש בכל העולם,

זה לא נכון, אבל מה אפשר לעשות שהוא, לפחות ככה אני חושבת, מאוהב בי בטירוף. 

אז הוא בא אלי וישבנו וצחקנו והתנשקנו שעות,על גבי שעות.

וזה הזכיר לי את נל של פעם החופשיה,זאתי שלא היה לה אחריות וזאתי שעשתה מה שבראש שלה מבלי לחשוב קדימה יותר מידי אלא חייה את הרגע.

יש לו פטיש קשוח לשפתיים שלי וזה לא היה איכפת לי הייתי זקוקה לזה נואשות,

להרגיש שוב חייה באיזו שהיא דרך.

המילים שאמר לי היו מנחמות,נתנו לי קצת מרגוע לאי שקט שהיה בתוכי.

יש כאלו שיגידו שאני מנצלת אותו,אבל הוא יודע שאנחנו לא נהיה במערכת יחסים בחיים הוא יותר מידי שלם ואני יותר מידי שבורה,וגם אני לא נמשכת אליו כל כך והוא עדין בוחר להיות איתי בקשר כל יום ולקבל את המעט שאני מוכנה לתת לו.

בסביבות 1/2 בלילה חזרתי לבית,

ופשוט בכיתי את חיי, אני לא יודעת אם זה היה מגעגועים עזים לחיים שהיו לי לפני או פשוט הייתי צריכה לפרוק את כל המטען הרגשי שהיה לי ואני לא יודעת אם גם הייתי פגועה כל כך מהמצב שהיה לי באותו יום.

אבל מה שכן הייתי זקוקה לאינטימיות הזו נואשות,ואני חושבת שזה מה שהצליח קצת לגרום לי לא ליפול לגמרי לאבדון וריקנות שחשתי כל השבוע,זה קצת הוציא אותי מזה ונתן לי להתאבל על מי שהייתי פעם כי לא נראלי שאחזור אלייה בקרוב.

אני מרגישה שאני לאט לאט נכנסת לדיכאון,

וזה קשוח לי.

המצב הנפשי שלי מעורער ואני מרגישה שאין לי שום משהו יציב שאני אוכל לאחז בו.

כאלו יש לי וזו הילדה שלי אבל אני לא אמורה לאחז בילדה שלי היא אמורה לאחז בי.

אני מגנה כלכך חזק על הלב שלי,כדי לא להפגע והנה נפגעתי שוב, השקרים שלו ישובו לרדוף אותי,ואני מנסה להבין למה לעזאזל עושים דברים כאלו?

מה זה נותן ?

לקחת ואז להעלם.

אני מרגישה אבודה,

אבודה בתוך עולם סלול.

אני לא יודעת באיזה דרך לבחור ולא יודעת איזו דרך לסלול לי.

אני רוצה אהבה,יותר נכון אני נואשת לאהבה במחשבה שזה הדבר היציב שיהיה בחיי.

אבל ככל שאני חווה את זה אני מבינה שזה לא יכול להיות יציב כי אני חולנית.

אני מצפה ומקווה למשהו לא נורמלי,לאהבה שלא כתובה באף ספר.

אהבה כזו שתהרוס אותי,ואני אותו.

שאני אהיה האלילה היחידה בחייו שהוא יסגוד לה והוא יהיה האליל היחיד בחיי שאני אסגוד לו.

וזה כזה פתטי לחפש דבר כזה בעולם הזה.

בעולם שמחליפים דברים במהירות הבזק בגלל כל היצע שהעולם הזה נותן.

הבדידות לא זרה לי היא החברה הכי טובה שלי.

ואני אוהבת אותה

אני מרחיקה את כולם מעלי כי אני לא יכולה להתמודד איתם כרגע.

אני מפוצצת בכדורים כרגע,

כדורי הרגעה, כדורים לצינון וגלולה. 

וכנראה בגלל זה אני כותבת ככה.

בא לי לבכות,לפרוק ,לטוס לאיזה שבוע לאי אקזוטי להתקרחן להזדיין עד אובדן נשימה ולשכוח.

לשכוח הכל.

אני לא מבינה איך כל העולם לא עצר מלכת כשהיא הלכה.

המלאכית שלי חזרה לחיות בין המלאכים זה לא אירוע מחריד שמלאכית ירדה לארץ ונלקחה בכזו אכזריות?

איך הוא ממשיך בחייו כאלו כלום לא קרה ושלי מסרבים להתקדם הלאה.

היא נמצאת בכל רגע בחיי ורק כשאני נזכרת בה אני מצליחה לבכות,

יכולים לעשות לי את הדברים הכי גרועים בעולם ובחיים לא אבכה ולא אזיל דמעה,

אבל איך שמזכירים אותה אני בוכה.

הגעגועים רק גוברים מיום ליום,ואני לא יודעת איך הזמן בדיוק מכהה את תחושת הכאב כי אצלי לבינתיים זה לא קורה,

עוד 14 יום היא הייתה אמורה להיות בת שנה.

והיא לא תחגוג איתי את זה.

אני מאד מקווה שהמלאכים שלצידה יעשו לה מסיבה ענקית שאליה היא ראויה.

אני לאט לאט נשאבת לאבדון  שמתחת רגלי ולא מצליחה לראות את התקווה שיש אי שם באופק.

 ♡ Good morning